מחשבות חשובות

מחשבות.
מחשבות בכל אדם ובכל מקום. לפחות שישים אלף מחשבות ביום עוברות אצל אדם. מחשבות טובות, מחשבות פחות טובות, חששות, דאגות, דמיונות...ג'ונגל אחד גדול. מחשבות גם יכולות להיות כלי עבודה מדהים אם יודעים איך לנתב אותם וכדי שנדע באמת איך.

אצלי למשל המחשבות שלי, הדמיון שלי והזיכרונות שלי עוזרים לי לכתוב לרוב את הבלוג הזה מידי שבוע ולפעמים רק היו הורסות לי אותו. לפני שהייתה לי הזכות לכתוב את הבלוג הזה, הכתיבה היתה עוזרת לי לעשות סדר במחשבות והייתה מקום המפלט שלי מעצמי, כדי לנקות קצת את הראש, לשחרר מעליי עוד איזה שרשרת של מחשבות מעיקות או להוציא לחופשי מחשבות מדהימות וקצת לפנות מקום בראש שלי למחשבות אחרות.

בתקופת הקורונה היה לי קשה מאוד לכתוב, כי כשאתה כותב משהו לקהל מסוים יש בין אם תרצה ובין אם לא אחריות שהיא לא מוצהרת "לספק את הסחורה" וזה לא היה פשוט בתקופת ההסגר כי לא הרגשתי שזה יעניין אנשים ששוב פעם קמתי ב14 והכנתי לי עוד איזה תבשיל שראיתי בסטורי ועשיתי אימונים מהיוטיוב. אני לא עניינתי את עצמי בכלל אז למה שזה יעניין אחרים? המורה שלי לכתיבה, אילן הייטנר (מלך החומוס ומלכת האמבטיה) אמר שכל יום צריך לכתוב משהו מהמחשבות שלנו או משהו שחווינו שמעלה בנו זיכרון מהילדות, איזה רגש שעלה בנו ובגדול לתעד כמעט כל מחשבה שקופצת, ואם יש לכם מעצור כתיבה פשוט תשאירו את הדף עם העט ותחזרו אליו יום למחרת כי אי אפשר לכתוב בכוח, ואם זה בא זה בא.

אבל הנה השעה כבר 23:11 ועדיין לא התחלתי לעבוד ועדיין לא שלחתי את הבלוג, ואני צריכה להוציא חשבוניות ואסור לי לאכזב אף אחד מהעבודות שלי כי זאת ממש לא התקופה לוותר לעצמך. זאת בדיוק התקופה להצדיק את עצמך. את עצמך ואת המקום שלך ולהראות את החוזקות שבך.

אז שוב קופצת בי מחשבה של "מה את מוותרת?" ואז שוב אני נשארת עד מאוחר ומנסה בכל זאת, עוד קפה שחור חזק, עוד סיגריה, עוד רעיון שמצטרף ועוד מחשבה שתוקעת. היד רועדת הרבה פעמים ולפעמים גם זה פשוט זורם כמו הרבה דברים בחיים.

הלחץ הזה, כל כך מודגש בתקופה האחרונה והארוכה הזאת יותר ויותר. הולכים אל הלא נודע שוב, ומה יהיה הלאה? איש לא יודע.

כשאני רוצה קצת להתנתק מהמחשבות האלה אין שיטה טובה יותר מלקחת את השלט של הטלוויזיה ולשים טראש טהור כדי לאוורר את גן החיות שיש לי בראש לטיול של 45 דקות באוויר הפתוח של המוח.

אז לקחתי את השלט ושמתי הישרדות. (כן, גם אני מכורה) שוב ישראל מדבר לא יפה, שוב ליטל זורקת משפטים בלי הקשר ושוב ריבים ואז שוב קופצת מחשבה..
"הישרדות פאלוואן או הישרדות 2020?" לפעמים זה נראה שאנחנו בהפקה של הריאלטי הכי מדובר במדינה. שאנחנו בעצמנו נמצאים על אי בודד ונלחמים על משימות כדי להישאר במשחק ומתפללים שגם אצלנו אולי מישהו מההפקה יתערב ויציל אותנו מהדחה. ומי לוקח את התפקיד של גיא זוארץ? גם לו יש מתמודדים מועדפים? מה עושים כדי לזכות בחסדיו? אין לדעת.

נראה שבשבועיים האחרונים ההפקה שלנו חצתה את גבולות הרייטינג וכולנו מחכים לפרק הבא כדי לדעת מה יעלה בגורלנו – המתמודדים. כשאני מתסכלת על זה מהצד זה נראה כאילו הכאוס רק הולך ומתעצם.

פיטורים, אין יותר חל"ת, סוגרים שוב פעם עסקים ושוב פעםנסגרים תריסים על חלומות של אנשים.
ג'ונגל אחד גדול נמצא בנו, והוא כולו פורח מהמחשבות שלנו.כמו זרעים ששתלנו באדמה והשקנו אותם במים.

אומרים שבמקום שהאדם נמצא שם המחשבות שלו היו. ייתכן שכולנו חשבנו על אותו הדבר? על זה שאנחנו שוב פעם חוזרים לתקופת הסגר ואל הלא נודע?

פה אני באמת נעצרת. כי מי אני שאוכל להציע לחשוב חיובי בשביל אותם אנשים שהרבה מהם חברים שלי עם עסקים ששגשגו עד לפני כמה חודשים ועכשיו הם נמצאים בצומת דרכים שאיש לא יודע איזה פנייה לקחת? אני לא. אני רק יכולה לדבר על עצמי בשלב הזה. ולהגיד לכם יקיריי שאני כבר שבוע מנסה לשלוט במחשבות שלי, למדתי מחבר יקר שלמד אימון אישי שרוב המחשבות שלי הם בשביל אנשים אחרים אבל לא בשביל עצמי, אז החלטתי לקחת את זה שלב אחד קדימה ויותר לתשומת ליבי ובאמת ראיתי מלא הרצאות על הנושא ואני מיישמת אותם על עצמי בימים האחרונים כי מה יש לי לפסיד? אני רק רוצה להגיד לכם שזה מתחיל לעבוד. ובאמת שהמצב הזה יכול להיות בור ללא תחתית אם רק נמשיך לחשוב ככה.

מאחלת לנו שנזרע אצלנו בראש רק מחשבות חיוביות ושנצא מהחוסר ודאות הזאת עם מודעות עצומה למה ומי שאנחנו. בשביל עצמנו קודם כל וזה כבר יבוא לעלום עצמו לבד. כשאדם נמצא במקום טוב עם עצמו הוא חיי במקום טוב יותר בשביל עצמו.

תישארו חזקים ומעודדים עד כמה שניתן כי יש מצב שהפסלון חסינות בכלל כבר אצלנו ורק צריך להשתמש בו.
ממני אליכם עם המון אהבה ואמונה.
שניה