צה"ל מקרוב

לייבל עלה רשמית לארץ בינואר 2016 כשהיה בן 21, אחרי שהיה מגיע לארץ מספר פעמים בשנה לתקופות ארוכות, והחליט שהוא רוצה לעשות עליה ולהתגייס לצה"ל. "לא הייתי חייב להתגייס כי הייתי בן יותר מ-22", הוא אומר. "אבל רציתי, היה לי חשוב לתרום, גם אם לא ידעתי לאן אתגייס."

בנובמבר 2016, לייבל התגייס למסלול חרב. מסלול חרב הוא מסלול שמיועד ללוחמים ותומכי לחימה מהמגזר החרדי- תחתיו יש את גדוד נצח יהודה בחטיבת "כפיר", פלוגת תומר בחטיבת "גבעתי", פלוגת ח"ץ בחטיבת "צנחנים", ופלגת הנגב בחיל האוויר.

חייל אשר בוחר לקחת חלק במסלול זה, מתגייס למסלול של שנתיים ושמונה חודשים של שירות צבאי, הכוללות בתוכם שנתיים בתפקיד לוחמה, ושמונה חודשים הכוללים השלמת השכלה דרך שנת מעו"ף (מצויינות, עתיד, ופיתוח אישי). הלימודים מתקיימים במכללות אזרחיות תחת מנהלת החרדים הצבאית אשר מתכללת את נושא ההכשרות של החיילים החרדים בצה"ל.

במסגרת הלימודים הם יכולים לעסוק בהשלמת בגרויות או ללמוד מקצוע לחיים, כמו לימודי חשמל, או מחשבים.

לייבל גויס לפלוגה החרדית בחטיבת הצנחנים - אשר קרויה ח"ץ (חרדים צנחנים).
"שמעתי על ח"ץ דרך חבר קרוב מאד שהיה מפקד בגדוד 202 של הצנחנים, וכשהפלוגה נפתחה הוא עבר לפקד בה. שמעתי ממנו שהם פותחים מחזור ראשון, וחשבתי שכדאי לי לבוא ולנסות. לא ידעתי למה לצפות, והיו לי אפילו מעט חששות, אבל ישר אחרי הגיוס הבנתי שלא הייתה לי סיבה לדאוג. כל מה שדאגתי לגביו, בין אם זה מבחינת תפילות או כשרות, כלל לא הייתי צריך לדאוג. קיבלנו בדיוק את המענה שהיינו צריכים. היינו לוחמים לכל דבר, המג"ד סמך עלינו, וקיבלנו משימות כמו כל שאר הגדוד. ידענו שאנחנו מסוגלים להכל." הוא מספר בגאווה.

מספר שבועות אחרי שהחל לייבל את הטירונות, הוא יצא לקורס חובשים. מהקורס הוא חזר לאימון המתקדם עם הפלוגה, וכשהם סיימו אותו - הם הצטרפו לגדוד 202 בכלל האימונים והתעסוקות המבצעיות. כעת, אחרי שסיים את תקופת שירותו כלוחם, שארכה כשנתיים, הוא נמצא בשלב הלימודים כחלק ממסגרת התוכנית של מנהלת החרדים בצה"ל.

על השירות הצבאי כלוחם הוא מספר: "דרך הפלוגה והטירונות הכרתי המון חברים, כולם אנשים טובים. זו הייתה חוויה טובה, וזה הקל עלי מאוד להתחיל את הצבא בתחושה כזאת חיובית. אני מרגיש שכולנו מבינים אחד את השני. אני שמח שהייתי לוחם, היה לי ברור שאם אני מתגייס זה לתפקיד של לוחם."

כשנשאל על התגובות של משפחתו על ההחלטה שלו לעלות ארצה ולהתגייס, הוא השיב: "המשפחה תומכת מאוד, הם דואגים לי לפעמים, אבל שמחים ומפרגנים על ההחלטה שלי. הצבא דואג לי ונותן לי את כל מה שמגיע לחייל בודד, הפסקתי כבר לטוס לבקר את המשפחה שלי פעמיים בזכות הצבא. חוויה שזכורה לי מאוד לטובה היא  ההגעה הספונטנית של אמא שלי לטקס סיום מסע הכומתה שלי, שהתאפשרה בזכות ארגון "נפש בנפש" שקנה לה את כרטיס הטיסה."

את שלב הלוחמה סיים לייבל בנובמבר האחרון, והתחיל מייד אחריו את שלב ה"משימה" (שלב הלימודים), השלב בו הוא נמצא כיום. את לימודיו הוא עושה במכון "לב", ועליהם הוא מספר: "אני לומד את מקצוע הסיעוד, ושואף לסיים את הלימודים ולהגיע להיות אח בבית חולים. תחום הסיעוד והרפואה זה משהו שתמיד עניין אותי. יצא לי להתנדב במד"א בעבר, וכמובן גם קורס החובשים גרם לי להתעניין בזה אפילו יותר. כבר מהטירונות ביקשתי להיות חובש, זה משהו שמשך אותי מאוד. אני שמח שהייתה לי את ההזדמנות להתנסות להתעמק בזה גם בצבא".

לייבל גר כיום בירושלים אצל ברי ודבי אייזנברג, זוג אשר אימצו אותו אל משפחתם, והוא כיום חלק בלתי נפרד מהם. את הזוג הנחמד הוא הכיר לפני הצבא, כשהיה מדריך בישיבה. ברי ודבי הם הסבא והסבתא של אחד מחניכי העבר שלו בישיבה, ילד אמריקאי עם צרכים מיוחדים,  אשר היה מגיע לישראל, לחגוג את חגי ישראל בישיבה, בין היתר יחד עם לייבל. מאז שהכירו, לייבל ומשפחתו של החניך היו בקשר טוב מאוד, וברגע שהוא התגייס, הם הציעו לו לעבור לגור אצלם בתור חייל מאומץ, והוא כמובן הסכים.

"כל יום אני אומר שאני לא יודע איך השירות שלי היה נראה בלי המשפחה המאמצת שלי. העובדה שאני יוצא הביתה בסופי השבוע כשאני יודע שיש לי לאן להגיע, ואת האנשים שמחכים לראות אותי, עושה את השירות שלי אחר, וקל יותר בצורה משמעותית. זה הרבה מעבר למקום לאכול בו או לעשות כביסה, זה ממש מרגיש כמו בית." הוא מספר בהתרגשות.

תמונות: דובר צה"ל.