סיכום שנת תשע״ה בספורט הירושלמי

הספורט הירושלמי תמיד סיפק עניין. החיבור בין הקהל הירושלמי לספורט, הוא חזק. לכל אחת מהקבוצות הירושלמיות יש קהל אוהדים רחב ודומיננטי, שתמיד שואף להצלחה, ורוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. שנת תשע״ה הייתה שנה מרתקת, מסעירה, עם המון עניין מצד כל אחת מהקבוצות שמייצגות את העיר, ואפילו עם היסטוריה בדמות צלחת אליפות ראשונה באדום, כשהפועל ירושלים כדור -סל  הכריזה רשמית שהיא יכולה להוות אלטרנטיבה להגמוניה המכביסטית מתל אביב. לפניכם סיכום השנה בספורט הירושלמי, עם המון עובדות, ומעט טעם אישי:

הפועל ירושלים מכריזה רשמית: אליפות זה לא מספיק

מבין כל הקבוצות הירושלמיות, בכל הענפים, ההצלחה הגדולה והמשמעותית ביותר השנה היא הצלחתה של הפועל ירושלים בכדורסל. הקבוצה בראשותו של אורי אלון, פתחה את העונה שעברה עם הצהרת כוונות כאשר זכתה בגביע ווינר לאחר שניצחה בגמר את מכבי ת״א בהיכל הפיס ארנה שרק הוקם. לאחר אותה זכייה, האדומים דרסו את הליגה עם 9 ניצחונות רצופים. אך מיד לאחר הרצף הארוך, הגיעה נפילה. הפועל הפסידה את חמשת המשחקים הבאים שלה, והתחושה הייתה שאולי השנה עדיין לא בשלים בארנה לזכות בצלחת הראשונה. אך הקבוצה שאורי אלון בנה שונה. אם התקשורת חשבה שהשנה אולי זה לא אפשרי, הבעלים חשב אחרת, ולא נתן לתחושת הלוזריות שהייתה מזוהה עם הקבוצה בשנים עברו לחלחל לשחקנים בארנה. אלון תמיד שידר עסקים כרגיל, נתן ביטחון לצוות המאמנים והשחקנים, והצליח להרגיע את הרוחות יחד עם המנכ״ל גיא הראל כאשר היה נדמה שדונטה סמית׳ מתחיל לאבד כיוון. כזכור, דונטה הניף אצבע משולשת לאוהדים הירושלמים לאחר ההפסד של הירושלמים מול מכבי חיפה בהיכל הפיס ארנה. זה היה ההפסד שסימן את משבר הענק שהייתה הפועל בזמנו, ואם לא די ברצף ההפסדים, אחד השחקנים הכי חשובים בסגל של דני פרנקו, עשה טעות גדולה, שנתנה לתקשורת לחגוג. בכל הפועל אחרת מהשנים שעברו, אירוע כזה היה מוציא את הקבוצה מאיזון, וההדרדרות משם הייתה לעבר עוד עונה בינונית, הייתה קלה. אך לא בקבוצה של אלון. אחרי עוד כמה הפסדים, כשאחד מהם למכבי ת״א, הפועל עלתה חזרה על דרך המלך, והשאר היסטוריה.

הרבה דיברו על הדרך בה הפועל ירושלים זכתה באליפות. חלק מהפרשנים קראו לזכיה ״אליפות עם כוכבית״, לאחר שבגמר ניצחו הירושלמים את הפועל אילת (בשני המשחקים) ולא את היריבה המושבעת. צריך כמובן לחלק הרבה מחמאות לאילת, שהפכה את תוצאת סדרת חצי הגמר מול מכבי מ-0:2 ל-3:2, אך צריך גם להזכיר, שאילת היא לא היחידה שניצחה את מכבי העונה. חוץ מגביע ווינר שבו ניצחו האדומים את מכבי בהיכל הפיס ארנה, האדומים ניצחו ואף הביסו את הצהובים מספר פעמים גם בליגה. במחזור החמישי, הפועל אירחה את מכבי בארנה, וניצחה בהפרש של 30 נקודות. במחזור ה-24 הקבוצה של דני פרנקו יצאה למשחק חוץ מול האלופה היוצאת, וניצחה שם 77:93. למעשה, הפועל ירושלים הפסידה למכבי רק פעמיים העונה: במחזור ה-16, ובגמר גביע המדינה. אם 3 ניצחונות במהלך העונה על האלופה הבלתי מעורערת לא מצביעים על הצהרת כוונות, אז מה כן?

לאחר הזכייה, הנהלת הפועל ירושלים לא בזבזה זמן, והגישה בקשה להצטרף ליורוליג. לאחר המתנה, הפועל ירושלים קיבלה הודעה שהיא לא בין הקבוצות שיתמודדו במפעל העונה, למרות מאמצים אדירים שהושקעו מכל הכיוונים: מפוליטיקאים, ואפילו ממכבי ת״א שיצאה בהודעת תמיכה.

ומה הלאה?

הפועל ירושלים לא מראה על כוונה לעצור. רוב הסגל נשאר, והקבוצה התחזקה בכמה עמדות. שחקנים עמו ד׳אור פישר, יינסי גייטס, ואי.ג׳י רולנד, ילבשו בעונה הבאה את הגופיה האדומה ויצטרפו לחבורה המאיימת שכוללת את דונטה סמית׳, ברייסי רייט, וליאור אליהו.

ההנהלה והצוות המקצועי של הירושלמים, רוצים לשחזר את האליפות, ולהראות לליגה שיש אלטרנטיבה אמיתית למכבי ת״א. אך זכייה באליפות לא תספיק, והאדומים מכוונים להגיע גם לשלבים המאוחרים של היורוקאפ, על מנת להעלות את סיכוייהם להשתלב ביורוליג בעתיד.

מה שבטוח, עם ההשקעה הקיימת בקבוצה, מבחינת רכש, קהל ומרצ׳נדייז, יורוליג זה רק עניין של זמן.

בית״ר ירושלים חוזרת לאירופה, והפינג פונג של טביב

אין ספק שבית״ר ירושלים עשתה עונה מצויינת. למרות הציפיות הנמוכות בתחילת העונה שעברה בגלל סגל שחקנים לא מוכר, והחלטות שנראו לחלק מהאוהדים והפרשנים תמוהות מבחינת רכש ובחירת מאמן, ובליגה בה השליטה של מכבי ת״א מקבלת כל שנה משמעות גדולה יותר, הקבוצה העפילה לפלייאוף העליון, וסיימה את הליגה במקום הרביעי שהוביל למוקדמות הליגה האירופית(מכבי ת״א זכתה בכל התארים ולכן כרטיס אחד למוקדמות הליגה האירופית ניתן לקבוצה שסיימה את הליגה רביעית)

בואו נחזור לתחילת העונה שעברה: לאחר שהחליט להפרד מרוני לוי, אלי טביב ערך שיחות עם מספר מאמנים. לאחר הרבה התלבטויות, בחר טביב במנחם קורצקי שיוביל את הספינה הצהובה שחורה, ואת חבורת השחקנים הצעירים שלבשו באותה עונה את סמל המנורה. שחקנים כמו שלומי אזולאי, בוריס קליימן ולידור כהן, הצטרפו לאלי דסה, טל כחילה ועומר אצילי, שהיו רק חלק מהשחקנים הצעירים בפרוייקט המרענן שטביב בנה בבית וגן. סביב אותם צעירים, הביא אלי טביב זרים איכותיים כמו קלאודימיר פריירה וסזאר ארסו, שהראו יכולת נהדרת במהלך העונה, והיו בורג משמעותי בהצלחת הקבוצה.

את אותה עונה פתחה בית״ר ירושלים עם תיקו בוסרמיל מול ב״ש החזקה, וניצחון יוקרתי על מכבי חיפה בטדי משער של שלומי אזולאי, שער שהכניס את שלומי אזולאי לתודעת הקהל ומשם סלל את דרכו להיות אחת מתגליות העונה. מאז אותו ניצחון הצהובים נראו טוב יחסית, אך השיגו רק תוצאות תיקו מאכזבות, וניצחון אחד יקר על הפועל ת״א. לאחר 3 הפסדים רצופים לפ״ת, סכנין, והפועל חיפה, הגיעה גם ההדחה של בית״ר מגביע המדינה מול הפועל אשקלון. קורצקי, שקיבל גיבוי מטביב, לא יכל עוד להתאפק, ויצא בהצהרות בתקשורת שללא חיזוק נוסף, בית״ר עלולה לרדת ליגה. הבעלים לא אהב את האמרה הזאת של קורצקי בכלי התקשורת, ולאחר דין ודברים בין השניים, התנצל קורצקי, וניסה להוביל את בית״ר ירושלים גבוה במעלה הטבלה. רצונות לחוד ומציאות לחוד, הקבוצה של קורצקי לא השיגה תוצאות, ולאחר ההפסד מול מכבי נתניה במחזור ה-19, פוטר קורצקי אחרי לילה ארוך בו טביב והמאמן קיימו שיחות רציניות. מי שמונה במקום קורצקי הוא גיא לוי, שכבר במשחקים הראשונים הביא תוצאות: ניצחון יוקרתי על קריית שמונה בטדי, ועוד אחד על הפועל חיפה בחוץ, הראו כי לוי בונה על כדורגל התקפי שיביא שערים, ויהפוך את הקבוצה לאטרקטיבית ומהנה. לאחר עוד כמה משחקים שכללו ניצחון גדול על מכבי ת״א, בית״ר ירושלים העפילה לפלייאוף העליון ושם, הציבה לעצמה יעד לסיים במקום הרביעי שמוביל לאירופה. הקבוצה של גיא לוי עמדה ביעד, ובית״ר ירושלים מצאה עצמה חוזרת לשחק במפעלים האירופים לאחר הפסקה של 7 שנים.

בין לבין במהלך העונה, אירעו תקריות אוהדים חמורות שפגעו בקבוצה כלכלית: קריאות גזעניות לעברו של אחמד עאבד במשחק מול קריית שמונה, התפרעות האוהדים ושריפת הכסאות במשחק מול מכבי חיפה, וקריאות גזעניות במשחק מול סכנין בנובמבר 2014, היו רק חלק מהאירועים שבגינן נקנסה בית״ר ירושלים. באיזשהו שלב בסיום העונה, טביב מאס בקנסות שקיבלה הקבוצה ובהתנהלות סביב מכירת הקבוצה לגורם אחר, ובמסיבת עיתונאים הודיע הבעלים כי הוא ״מניח את בית״ר ירושלים על המדף, ומחכה לרוכש מתאים״. עם זאת הבעלים הצהיר כי עד שלא יבוא רוכש מתאים, הוא לא יזניח את הקבוצה, והמשיך להכין אותה למשחקי מוקדמות הליגה האירופית.

טביב מינה את סלובודאן דראפיץ׳, והחתים כמה שחקני חדשים כמו לירוי צעירי ונס זמיר, תוך שחרור שחקנים כמו ארסו, חנן ממן, וליביו אנטל שהיוו בורג מרכזי בקבוצה. מי שמכיר את טביב ושם לב לעונה המוצלחת עם שחקנים אנונימים, יודע שיש לו טביעת עין חדה בבחירת שחקנים. הקבוצה עברה את אורדבסי שימקנט הקזאחית בסיבוב הראשון, אך הבלאגן הגיע בסיבוב השני. בית״ר ירושלים התארחה בשרלרואה, שידועה בקהל אוהדים קיצוני. לפני המשחק, אירעו תקריות מחוץ למלון בו שהו אוהדי בית״ר, בהם אוהדי שרלרואה תקפו את האוהדים הירושלמים. מי שמכיר את הקהל של בית״ר ואת ה״לה פמיליה״ בפרט, ידע כי התגובה לא תאחר לבוא. בפתיחת המשחק נזרקו אבוקות לכר הדשא כמעשה שנראה לגיטימי מבחינת האוהדים הצהובים, אך בהמשך נזרק חפץ מהיציע של אוהדי בית״ר שפגע בראשו של שוער הבלגים. מכל רחבי התקשורת והזירה הפוליטית גינו את מעשיהם של ה״לה פמיליה״. בית״ר הפסידה באותו משחק 1:4 ובאותו לילה, טביב יצא בהצהרה כי הוא עוזב את בית״ר ירושלים מיידית, ושום דבר לא יכול לשכנע אותו אחרת. שבוע לאחר הסערה הגדולה הבלגים הגיעו לטדי, והדיחו את בית״ר ירושלים מהליגה האירופית, אך הנזק הגדול יותר היה העונש שקיבלה בית״ר: קנס של 95,000 יורו, וסגירת אחד היציעים למשחק אחד במסגרת אירופית.

מיד לאחר ההדחה, אלי טביב, שהודיע כי לא ימשיך בקבוצה, המשיך לטפל בה, ולא היה נראה כמו אחד שמתכנן ללכת. הבעלים מכר את אלי דסה ושלומי אזולאי באקט שנראה בעייתי מאוד בעיני האוהדים, שהחליטו שאם לא יגיע רכש רציני, הם ישמיעו את קולם.

ומה הלאה?

כמו שזה נראה כרגע, מצבה של בית״ר ירושלים תלוי באלי טביב, בתוצאות הקבוצה ובהתנהגות האוהדים, כאשר כל אחד יכול להשפיע על האחר. הצהובים כבר אחרי שני משחקי ליגה עם 0 שערים, ואם טביב לא יביא חיזוק משמעותי להתקפה, בית״ר תתמודד על מקום במרכז טבלה ומטה. אם זה ימשיך כך לפחות עוד משחק אחד, האוהדים של בית״ר יאבדו את הסבלנות, ומשם הדרך למטה קצרה.
 

  

הפועל קטמון שבה לליגה הלאומית, ומכוונת גבוה

הפועל קטמון עשתה זאת. לאחר עונה אחת בלבד בליגה א׳ צפון, קבוצת האוהדים האדומה חזרה לליגה הלאומית. העונה של קטמון הייתה קשה מאוד. חוץ מהאדומים, איימו לעלות ליגה גם הפועל הרצליה ועירוני נשר, שממש עד מחזורי הסיום היו צמודות אחת לשניה, וחיכו למעידה של האחרת על מנת לפתוח בחגיגות.

קטמון הצהירה מההתחלה שהיא מתכוונת לעלות, אך פתחה את הליגה לא כל כך טוב: בששת המחזורים הראשונים השיגו הירושלמים רק שני נצחונות, רשמו שלושה הפסדים, וסיימו בתוצאת תיקו אחת. בהתחלה זה היה נראה כאילו קטמון תלך לעוד עונה בינונית. אך אז קטמון ניצחה 12(!) משחקים ברציפות והתברגה בצמרת הליגה. הרצף נקטע, וקטמון רשמה תוצאות תיקו, אך חזרה לעצמה, והתמודדה ראש בראש מול נשר והרצליה עד מחזורי הסיום, עד אשר העפילה לליגה השניה.

ומה הלאה?

הפועל קטמון בנתה קבוצה שלפי הרבה פרשנים חייבת להתברג בפלייאוף העליון של הליגה הלאומית, ואולי אפילו להפתיע ולעלות ליגה. עם סגל שמונה את אבירם ברוכיאן, שי חדד, אוהד סיידוף, עוז צבאג ומיכאל ממן, גם בקטמון יודעים שאפשר לעשות את הבלתי יאמן ולעלות ליגה שנה שניה ברציפות. מי שתהווה להם מיכשול רציני היא דווקא יריבתה העירונית ומהשנה גם יריבתה בליגה- הפועל ירושלים.

 

 
 

הפועל ירושלים עם עונה בינונית בליגה הלאומית

הפועל ירושלים היא למעשה הקבוצה הירושלמית היחידה שלא חוותה הצלחה כלשהי העונה. הקבוצה של חיים בן דוד סיימה את העונה בפלייאוף התחתון של הליגה הלאומית, ולא הראתה זכר מהפועל ירושלים שהגיעה לפלייאוף העליון עונה אחת קודם לכן.

את העונה פתחו הירושלמים עם מאזן של 11 נקודות מ-10 המשחקים הראשונים. בעשרת המשחקים הבאים, השיגה ירושלים 14 נקודות, וקצב צבירת הנקודות הלא כל כך טוב הביא אותם להתמודד בפלייאוף התחתון. בפלייאוף השיגו האדומים 9 נקודות וסיימו בראש הטבלה.

 

ומה הלאה?

הפועל ירושלים פתחה את העונה הזו באופן סביר. האדומים הפסידו להפועל פ״ת(מועמדת בכירה לעלות לליגת העל) וניצחו את מכבי יבנה. בשני המשחקים האדומים הציגו יכולת לא רעה בכלל. הסגל של ירושלים מראה שיש למה לצפות: עם ניר מנצור, איתמר כהן, אופיר עזו ובר מזרחי, האדומים יכולים וצריכים להתברג בפלייאוף העליון של הליגה הלאומית.