טלסניקוב מתמודד עם השכול וממשיך לחייך

לפני שבע שנים, ב-2 במאי 2005, נהרג אחיו של ז'אן טלסניקוב, עוזרו של אלי כהן בבית"ר ירושלים, בהתקלות עם מחבלים ליד טול כרם. 

דן ז"ל שהה ב"רגילה", והוזעק לצאת למבצע ביחידה בו שירת. הוא יצא למצבע ולא חזר ממנו עוד, אחרי שנפגע מכדור שפגע במצחו. הרופאים עוד ניסו להציל אותו אך הוא נפטר במסוק שפינה אותו לבית החולים תל השומר.

טלסניקוב התחיל לקבל שיחות מוזרות ופרטים על המקרה בדרכו לאימון מ.ס אשדוד יחד עם חברו הטוב, סלמן עמר. ז'אן נסע לבית משפחתו ושם קיבל את הבשורה המרה.

עוזר המאמן התראיין לאתר הרישמי של בית"ר ירושלים, פתח את ליבו וסיפר על השינוי שחל בחייו. תתפלאו, טלסניקוב חושב שיום הזיכרון הוא יום מיותר: "הלוואי ולא היה היום הזה, זה יום קשה."

"היום הזה שינה משהו בחיי", אומר טלסניקוב, "אני לא יודע מה בדיוק אבל הוא שינה. באיזה מקום זה גם הגדיל את ההוקרה לחיים ואני מבין יותר את המשמעות של קידוש החיים. אני לוקח דברים בפרופורציה, בכלל ביום יום, לגבי עצמי ולגבי החיים. אני מנסה לחיות ממקום חיובי, של אור, של לקדש את החיים, בשבילי לקדש את החיים זה להיות בטוב".

טלסניקוב הוא אחד משחקני העבר היותר אהובים על כולם, ובפרט על שחקניו הנוכחים. הוא לא מוכן להעיד על עצמו אך אומר: "במהות שלי אני נותן ומעניק, גם אחי היה כזה. זה נתן יותר פוקוס לרגישות של בני אדם, של החיים. זה לקח אותי יותר למקום של להוקיר דברים פשוטים בחיים, משפחה, חברות, מילה טובה לבנאדם, רגישות. אני לא נותן לרוע להיות מסביבו, זה העצים את מה שיש בתוכי, העצים את מי שאני. זה גורם לך להיות במודעות יותר גדולה, לפתח את התובנות לגבי מה המשמעות, בסופו של דבר כולנו פה זמניים".

אם תהיתם, השכול לא שבר את שחקן העבר שהחליט לבחור בחיים: "יש בי עדיין רוח שטות, אני אוהב לצחוק, אני לא יושב בדיכאון. אני לא שופט את האחרים, אבל זה האלטרנטיבה שאני בחרתי. יכולתי להיות גם בקורבנות ובכאב וגם זה בסדר, אבל לי זה לא מתאים, אני רוצה ליהנות. אם אשליך את זה על בית"ר, לא ידעתי שאחזור עכשיו לבית"ר, אבל בורא עולם נתן לי את ההזדמנות ונכנסתי לבית"ר. אני נהנה הרבה יותר היום, אני מעריך הרבה יותר. כשאני משחק היום עם השחקנים באימון זה גורם לי התלהבות גדולה, אני גם מנסה להעביר לשחקנים את המהות של החיים, את המהות של קבלת החלטות."

טלסניקוב נזכר ביחסים עם אחיו ומספר: "היינו קרובים מאוד. בדיעבד זה שהוא התלווה אלי לכל מיני מקומות כשבגיל שלו לא זוכים לפגוש, זה משמח אותי שעשינו את הבילויים האלה על חשבון מה שאי אפשר לעשות היום. היינו מאוד מאוד קרובים. באיזשהו מקום הוא מצא את מקומו. בגלל שהייתי מפורסם, הוא החליט להיות דן טלסניקוב ולקבל את ההכרה שלו ביחידה המובחרת, הוא היה ב-11 של נבחרת ישראל, הוא הלך למקום הכי טוב - לסיירת, זה לא מנע ממנו להיות בכל משחק במזרחי".

דן ז"ל, נמנה גם הוא על אוהדי בית"ר ירושלים:  "הוא כל הזמן שמח ואהב מאוד את בית"ר. יש לי תצלומים שהבאתי אותו להצטלם עם השחקנים בעונת 96-97, הבאתי אותו לבית וגן להצטלם עם השחקנים והוא התרגש מאוד. הוא היה לא רק אוהד שלי, אלא גם של בית"ר ירושלים."

על הטרגדיה שעברה משפחתו, והצמיחה מהאובדן מספר: "אני לא מאחל לאף אחד את האובדן הזה. כנראה שבורא עולם חשב שזה מה שאנחנו צריכים לעבור. זה חיזק מאוד את האמונה שלי בבורא עולם. חיזק את האמונה שלי בחיים, ביהדות, בכל מה שקשור לתובנות שמעבר, על משמעות החיים. אמונה זה משהו שאתה לא יכול להבין, זה משהו שזה קיים מבפנים. אצלי זה התחזק דווקא. רבי נחמן אומר שאמונה היא יכולת לסמוך על דבר שאותו אנחנו לא יכולים להבין".

שלא תטעו. טלסניקוב עדיין עובר את הכאב, ומרגיש את הצער שבאובדן:  "יש ימים שאני מוצף בכאב, זה משהו שאי אפשר להיאחז בו בכלום", הוא מספר "אין לנו מה לעשות אלא להתמודד עם זה. תחשוב על בנאדם שאתה אוהב, תתאר שלא תוכל לראות אותו לעולם, זה לא מתקבל על הדעת. בגלל זה בכל מקום שאני נמצא, מעבר לזה שהייתי ככה תמיד, אני גם מעריך את זה ומודה על זה".

על התקופה הנוכחית בבית"ר אמר: "קיבלנו קבוצה במצב קשה. אם נשליך לדימוי, היינו קבוצה גוססת. קראו לנו סוסים מתים, היינו בגסיסה, קבוצה שיש בה חולי. באתי ביחד עם אלי כהן ובזכות ההבנה שלי כלפי עצמי מה זה אובדן ומה זה כאב ולהיות בקרשים מול החיים, למדתי איך לצאת מהמצבים הללו וזה מה שעשה אותי ליותר חזק. אותו דבר אני נותן לשחקנים, את האפשרות לבחור בטוב ולא להישבר, כמובן באמצעות גם כלים מקצועיים."

מבית"ר ירושלים נמסר לסיכום:" ז’אן היקר, מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים, שחקני המועדון ואוהדי הקבוצה, מחזקים את ידך ומשתתפים באובדן הגדול. אתה חלק ממשפחת בית"ר ירושלים ואובדנו של דן ז"ל הוא גם האובדן שלנו. שום דבר לא יחזיר לך את החיוך ואת שמחת החיים שגרם לך אחיך ז"ל, אבל אנחנו נשבענו לעשות הכל למענך על מנת להשאיר את התקווה בחייך ואת החיוך הגדול על פנייך."

.