הקבוצה שחוברה לה יחדיו

אוהדי בית"ר ירושלים "זכו" לראות השנה שתי קבוצות של המועדון: את הראשונה, זאת של יובל נעים, אפיין סף שבירה נמוך, לוזריות, תככים, רעל ומאמן שלא הסתיר את דעתו על הסגל. בתקופה של נעים, בית"ר ירושלים הייתה קבוצת תחתית, כך לפחות לפי הגדרתו, ואחרי כל הפסד היה דואג המאמן לומר לכולם: "זה מה יש, יש לנו סגל חלש, אנחנו פשוט לא טובים." ואכן, בית"ר הייתה נראית רע מאוד, חסרת אופי וחלשה להפליא.

הקבוצה השנייה, זאת של אלי כהן, היא הקבוצה תחת הנהגתו של "השריף" ועוזרו, ז'אן טלסניקוב. השניים הגיעו למועדון ועשו סדר מופתי בבלגן הגדול ששרר בבית וגן. הם שיחררו שחקנים מהסגל הרחב, הפגינו קשיחות כשהיה צריך, תמכו ועודדו את השחקנים ולימדו אותם דבר אחד חשוב מאוד שהיה חסר להם: כמה כבוד נפל בחלקם להיות שייכים לקבוצה של המדינה.

לכבוד חג הפסח, גם אנחנו עושים סדר. הנה הסיבות לשינוי הגדול בקבוצה של המדינה.  

אלי כהן:

המאמן חזר לבית"ר אחרי פגרה ארוכה מאוד בה לא אימן. לא מעט אנשים חששו שהקאמבק שלו לא יהיה מוצלח, אבל כהן הוכיח אחרת. 16 נקודות מ-21 אפשריות השיג הקואץ' מהיום שחזר לבית וגן, ובראש ובראשונה, הכל בזכות האמונה. כהן הצהיר שלא היה לוקח את הקבוצה אם לא היה מאמין בה, ואם היה חושב שמדובר בקבוצת תחתית. הוא לקח את שחקניו בשתי ידיים, עורר אותם והכניס בהם את הרוח הבית"רית שהייתה מנותקת מהם וחסרה לקבוצה במשך תקופה כל כך ארוכה.

בנוסף, אין שחקן אחד בבית"ר שינסה "להתעסק" עם כהן. לעומת נעים, "השריף" לא עובר לסדר היום בכל הנוגע לבעיות משמעת, ולא, אין אצלו את המשפט: "זאת פעם ראשונה". אף שחקן בצהוב לא מעז להתגרות בגורלו, כי כל אחד מהם יודע -  עבירת משמעת אחת, והיציע יהפוך להיות החבר הכי טוב שלהם עד לתום העונה.

קחו לדוגמא את לאונרדו פאסוס והרמוני איקנדה. באותו בוקר שהשניים נעדרו מהאימון מבלי לידע את המערכת, כהן כבר אמר שלא יסכים לקבל אותם בחזרה. מאוחר יותר התבררה הסיבה האמיתית בגללה נעדרו השניים, וכולם כבר ידעו מה צפוי להיות סופם של הצמד בקבוצה.

הדרך של המאמן וגם של עוזרו עובדת. ההוכחה הטובה ביותר היא המבט על הטבלה ורצף של חמישה נצחונות.

שינויים מקצועיים:

חיים מגרלשווילי, שהגיע לקבוצה באמצע העונה, נכנס לעניינים בצורה מצוינת מאז הגעתו של כהן. המאמן החליט לפנות לו את עמדת המגן השמאלי והסיט את אבי ריקן לעמדת המגן הימני. תחילה, היו שתהו מדוע מעביר המאמן את ריקן, שיכול לשחק גם בקישור, לעמדת המגן, אבל כהן, כמו כהן, עושה את מה שעולה בדעתו ומה שנכון לקבוצה.

ריקן פשוט נהדר בעמדה החדשה אליה הוסט, והתוצאות מדברות בעד עצמן. מצד שני, יש במועדון שטוענים שהשינוי הגדול שחל בריקן כלל לא קשור לעמדה על הדשא. "תחת יובל נעים, אבי קיבל הרבה מאוד ביקורות פומביות", מספרים במועדון, "הוא היה יורד עליו באימונים ומדבר עליו בתקשורת. כשאלי וז'אן הגיעו, המון לחץ השתחרר אצל אבי. הם מדברים איתו המון והוא זוכה לחיבוק ומקבל את כל הביטחון לו הוא זקוק. אבי ריקן הוא מנהיג מלידה".

עוד שחקן שפורח תחת כהן הוא הקשר סטיבן כהן. הוא לא מפסיק לכבוש, מבשל, מוסיף מחץ להתקפה הבית"רית ומאז הגעתו של המאמן החדש, כהן הפך להיות שם חם באירופה. סביר להניח שבקיץ הקרוב, הקשר כבר לא יהיה חלק מבית"ר.

דוגמא נוספת: כשדריו פרננדז חזר לבית"ר ירושלים, כולם היו בטוחים שהוא זה שיציל את המצב. אבל הקשר לא היה בכושר משחק והתקשה להציג את היכולת לה ציפו בבית"ר. כהן, בלי פחד ובושה, החליט להושיב את הקשר על הספסל במשחק מול עירוני קריית שמונה. סביר להניח שאם היה מדובר במאמן אחר, פרננדז לא היה יושב בשקט, אבל השחקן הבין את כהן, שאפילו לא שיתף אותו לדקה אחת באותו שבוע.

"אלי זיהה שדריו בכושר ירוד, והחליט להכניס אותו חזרה לעניינים בהדרגה", מספרים בבית"ר, "והמשחק בו הוא סופסל הוריד ממנו הרבה מאוד לחץ. דריו שחקן ראוי והוא מרגיש את זה מכיוונו של אלי כהן, שנותן לו הרבה מאוד ריספקט. הוא אחד השחקנים הטובים שלנו".

איציק קורנפיין:

ליו"ר בית"ר ירושלים, איציק קורנפיין, יש הרבה אוהדים ומעריצים, אך יש גם לא מעט אנשים שאוהבים אותו פחות. אפשר להגיד הרבה דברים על קורנפיין, אבל בשורה תחתונה, ולא כמו הקולגות שלו מקבוצות אחרות, היו"ר לא שובר את הכלים בעת משבר, לא מאיים לערוף ראשים וממעט להתערב בהחלטות מקצועיות.

קורנפיין אוהב את בית"ר ועל כך לא יקומו הרבה שיוכלו לערער. הוא נשאר בטוב וברע, ומנסה רבות להביא למועדון רוכשים שישחררו את קבוצתו מידיו של ארקדי גאידמק. לא הרבה יודעים זאת, אבל לא פעם, כשמשא ומתן מול רוכשים פוטנציאליים הגיע לשולחנו של הבעלים, האוליגרך הרוסי פשוט פוצץ את העסקה. היו"ר מקבל את מרבית הביקורות, מבלי שאיש יודע מה באמת קורה מאחורי הקלעים.

הקהל הבית"רי:

כמו לקורנפיין, גם לקהל של בית"ר ירושלים אין אהדה גדולה בחלק ניכר מהציבור. אומרים שהם אלימים וגזעניים, בריונים וקשים. אבל מי שיבחר להסתכל על הצד החיובי של אוהדי בית"ר, יראה קהל תומך, שכואב את כאבה של הקבוצה ומאושר מכל נקודה וניצחון. קהל שהולך אחרי השחקנים שלו ולא מוותר גם בתקופות הכי קשות ומשפילות. אם וכאשר בית"ר ירושלים תישאר בליגה, היושבים ביציעים יהוו חלק גדול מאוד מההצלחה.

לפני חודש וחצי נפגש קורנפיין עם ראשי האוהדים והצדדים החליטו לראשונה, מזה זמן רב, על הפסקת אש. "איציק וראשי האוהדים הגיעו למסקנה שהגיע הזמן לפסק זמן. כל אחד הוריד מהאגו שלו, והכל כדי שהקבוצה תצליח ותישאר בליגה", מסבירים במועדון. קצת יותר משבוע לפני המשחק מול הפועל עכו, בבית"ר סוף סוף מחייכים ובעיקר יודעים: ביחד עם האוהדים האלה, אי אפשר לרדת ליגה.

התמונה באדיבות האתר הרשמי של בית"ר ירושלים.