הרכבת בתנועה

 
יהודה שושני, תושב רעות, נשוי + שניים, אלוף משנה במיל' אשר שירת בין היתר כמפקד מתקן אדם ושימש כנספח צה"ל בדרום מזרח אסיה, שימש לאחר שחרורו מצה"ל בתור מנהל הפעילות במזרח של חברת "טבע", הגיע אל התפקיד לפני פחות משנה בסה"כ, אבל ללא ספק נחשב כמי שהביא עמו רוח וגישה חדשה למציאות בה הגופים השונים האחראים על פרויקט הרכבת עסוקים בלהאשים אחד את השני בעיכובים הרבים, ואמון הציבור הירושלמי בפרויקט הלך ואזל.

"הגעתי אל התפקיד הזה בתחושת שליחות, ואני חושב שעמדתי בהצלחה באתגר הראשון שהצבתי לעצמי – להפעיל את הרכבת במהירות האפשרית".
 

אבל גם ברגע האחרון עוד היו לכם השגות ובקשות לדחיית תאריך ההפעלה..?
 

"נכון, אבל הדבר נבע מתוך התלבטות כנה שהייתה לי: אני רציתי את תוכנת הרמזורים (התוכנה שנותנת "עדיפות" לרכבת הקלה על פני שאר התחבורה על הכביש, י.ח.), מותקנת ועובדת בכל 60 הצמתים המרכזיים בהם הרכבת עוברת, ולא להסתפק במצב הנוכחי כיום, בו התוכנה מותקנת רק ב-25 מן הצמתים, אולם החלטתי שעדיף להשיק את הרכבת מוקדם ככל האפשר, גם אם היא עדיין לא הרכבת האידיאלית, מתוך ההנחה שהיא בראש ובראשונה בטיחותית להפעלה".
 

מי למעשה קובע את רמת הבטיחות, תדירות הרכבות וכן הלאה?
 

"בכל הנוגע לבטיחות, בנוסף לבקרי הבטיחות של משרד התחבורה והחברה (הצרפתית) המייצרת את קרונות הרכבת, המדינה הזמינה יועץ בטיחות מגרמניה בעל שם עולמי בתחום הרכבות הקלות, אשר על פיו נקבע אישור ההפעלה הסופי. בין השאר, אותו יועץ אישר את ההפעלה של 14 רכבות על הקו והוא זה אשר קבע את התדירות (12 דקות) בין רכבת אחת לשנייה".
 

"באתי עם בשורה לעיר"
 

איך משפרים את התדמית של הרכבת בעיני הציבור הירושלמי?
 

"קודם כל אמינות. לא מוסרים מידע לא נכון לציבור. אני, בתור מנכ"ל "סיטיפס", בא ומשתף את הציבור בכל הכנות במצב של הרכבת הנוכחי, מה אפשרי וניתן לביצוע, ומה ייקח זמן. התוכנית שלי נחלקת ל-2 יעדים מרכזיים ומיידיים: הראשון הוא להעלות את מספר הרכבות על הקו מ-14 כיום, ל-21 רכבות בהמשך, והיעד השני – התקנת "רמזורים חכמים" בכל 60 הצמתים המרכזיים על הקו, מה שיאפשר תדירות של 5 דקות בין רכבת לרכבת, ולא 12 דקות כפי שקיים היום".

שושני מציין בפניי שהכול כפוף לאישור יועץ הבטיחות מגרמניה, אולם מבטיח לי כי ככל שהדבר יהיה תלוי בו, התוכנית שלו תצא לפועל ובהקדם.

"באתי עם בשורה לירושלים. הבאתי טכנולוגיה חדשה ושירות שונה שטרם קיים בארץ. אני משפר ובודק את המערכת כל הזמן, ומודיע לכולם כי כרגע אנחנו ב"מצב ביניים", אבל אין לי ספק כי אני אגיע לאן שאני רוצה – כבר בתחילת דצמבר הקרוב".
 

שושני גדל בשכונת התקווה ("שכונה שהאנשים בה לא תמיד קיבלו הכל"), לזוג הורים אשר עבדו ונתנו את כל כולם עבור המשפחה. בהמשך, התחנך בבית הספר החקלאי "כדורי" המפורסם, ובשירותו הצבאי הארוך אף נפצע מספר פעמים בפעילות מבצעית, ואף הוגדר כ"פצוע אנוש" באחת מהן. "בעקבות הפציעה הקשה, הראייה שלי לחיים השתנתה – הפכתי אדם רגוע יותר, שליו יותר.. ובעיקר הפכתי להיות אדם שמאמין כי אם קיימות הידברות ושיתוף פעולה בינך לבין מישהו אחר – אזי כל הצדדים יוצאים נשכרים יותר". לפי שושני, חשוב לו לא פחות ואף יותר, להקשיב לנהג הקרון בשטח מאשר לאחד המנהלים, "כי הוא זה שמפעיל את הרכבת בתכל'ס".

שושני מקווה להביא איתו את האמונה הזאת אל התפקיד ואל העובדים בחברה, "ושהאופטימיות תקרין על כל הרכבת והמשתמשים בה" לדבריו.
 

מה מצאת כשהגעת לתפקיד?
 

"כשהגעתי, נתקלתי בתחושה של גופים שונים (הכוונה לעיריית ירושלים, משרד התחבורה, חברת "סיטיפס" ומנהלת "תכנית אב לתחבורה", י.ח.), שמאשימים אחד את השני ומתקשים לשתף פעולה ברמת היום-יום. אני החלטתי לבוא בגישה אחרת – אמרתי לכולם: בואו נעשה הפרדה ונשאיר את כל ההיבטים המשפטיים למשפטנים, אבל בערוץ המנהלים בשטח – נקדם את הפרויקט בשיתוף פעולה, מתוך הבנה כי הרכבת היא פרויקט חשוב לטובת כלל תושבי העיר הזאת".

עיריית ירושלים סייעה רבות בנושא הפקחים בשטח, מדינת ישראל תרמה את שלה בכל הקשור להיבטים הביטחוניים, משטרת המחוז סייעה "לפנות" רכבים אשר חנו בניגוד לחוק בצמתים מרכזיים של הרכבת, וביחד כולם הפגינו שיתוף פעולה אשר פשוט לא היה קיים בעבר, בהשוואה למצב ששרר בפרויקט לפני כשנה-שנתיים".


 

מה מתוכנן לעתיד ?
 

"לעתיד הקרוב, ישנה תוכנית להאריך את הקו הנוכחי (תחנה בפסגת זאב עד התחנה בהר הרצל, כ-14 ק"מ, י.ח.), 2 ק"מ צפונה עד לנווה יעקב, ו-4 ק"מ דרומה עד לעין כרם. כל הסמכויות והאחריות יהיו הפעם על העירייה, ואין לי ספק שהתהליך יהיה מהיר יותר הפעם בגלל שיפור שיתוף הפעולה בין כל הגופים".

שושני מציג לי על מפה גדולה התלויה במשרדו את שלושת קווי הרכבת המתוכננים להשלים את תוואי הרכבת הקלה בעיר. הקו האדום הוא הקו הנוכחי הקיים ופועל כעת. "הקו הירוק", עתיד לחבר בין הגבעה הצרפתית ועד למלחה, ואילו "הקו הכחול", יעבור משכונת רמות ועד לגילה. מתי כל זה יושלם? שושני מעריך כי מדובר בפרק זמן של בין 5 ל6 שנים.
 

אתה מבקש לא מעט סבלנות מציבור למוד אכזבות...
 

"כבר בסוף השנה אני אהיה מסונכרן עם הרפורמה בתחבורה הציבורית של "אגד", ותהיה "הזנה" של קווים מהפריפריה אל תחנות הרכבת הקלה הקיימות, והכול במחיר אותו כרטיס – 6 שקלים ו-40 אגורות. 21 רכבות יהיו על הקו, ו95% מהרמזורים החכמים כבר יותקנו. אני מעריך שהכול יתבצע כבר בחודשים נובמבר-דצמבר השנה. הרכבת התחילה טוב, היא תשתפר, ובעוד 4-5 שנים התחבורה הציבורית בירושלים בכללותה תשתנה לחלוטין, ויהיה קל הרבה יותר לתושבי ירושלים, שמהווים את אחוז המשתמשים בתחבורה ציבורית הגבוה ביותר בארץ (46% אחוזים, לעומת 36% בת"א, ו24% בחיפה)".
 

אני מתעקש ומזכיר לשושני שהתחזיות האופטימיות לא מנחמות את אותם הסוחרים לאורך תוואי הרכבת, שגם לאחר תקופת הקמה מייגעת שהסתיימה, אינם רואים את השיפור המיוחל מבחינת העסקים שלהם.
 

"אנחנו ביקרנו את הסוחרים ברחוב יפו, ושומרים איתם על קשר אישי. חשוב לזכור שאנחנו גוף שמקבל הנחיות ומבצע אותן, ולא אנחנו קבענו את תוואי המסלול, אבל כמנכ"ל סיטיפס, חשוב לי הקשר האישי עם האנשים. בשינויים מסוימים בתחום התפעולי – אפשר לשפר ולעזור המון".
 

מה עם נושא המחיר?
 

"כאן השיקולים וההחלטות הן כולן שלנו. החלטנו שבתקופת ההרצה אנשים ייסעו חינם ברכבת. עד לאחר ראש השנה – לא ייגבה תשלום על הנסיעה. המחיר המקסימאלי לנסיעה ברכבת יעמוד על 6.40 ₪, באמצעות כרטיס "רב –קו" (הונפקו רבע מיליון כרטיסים),הנושא את תמונתו ואת ה"סטאטוס" של בעל הכרטיס (סטודנט, אזרח ותיק וכן הלאה). במחיר הכרטיס לאוטובוס – יקבלו גם נסיעה ברכבת. ההתלבטות היחידה שלנו כרגע היא האם ייגבה תשלום לפני או במהלך חג הסוכות".
 

מה השיקול?
 

"השיקול שלנו הוא שבסוכות הציבור הדתי יוצא לחופשה ופוקד את ירושלים בצורה מרוכזת, וישנו רצון שלא יהיו עומסים כבדים כמו שהיו בהתחלה (חופשת ימי "בין הזמנים", י.ח.), מכיוון שהרכבת היא אטרקציה – אבל אני בראש ובראשונה רוצה לתת שירות יעיל וטוב למשתמשים בה".


 

בטיחות וביטחון
 

אם בחודשים שקדמו להפעלת הרכבת, עיקר הדאגה הייתה סביב נושאי הבטיחות של הנוסעים בה ושל כלי הרכב והולכי הרגל בסמוך ומסביב לה, הרי שעם "התחממות" העימות המדיני עם הפלסטינים, נושא הביטחון והחשש מפני אירוע חבלני ברכבת, תפס מקום מרכזי בשיח הציבורי.
 

"ישנן 3 תחנות העוברות בתוך שכונת שועאפת. כל נושא האבטחה ברכבת נמצא באחריות המדינה, שהקימה גוף מיוחד תחת פיקוד משטרת ישראל, והוא זה שמפעיל את מערך האבטחה. אני יכול לומר לך שאין גוף תחבורה בישראל שהקדישו לו זמן ומחשבה כמו בגוף האבטחה ברכבת. נכון להיום, לא קיבלנו שום הוראות חריגות מהגופים הללו לגבי אופן הפעלת הרכבת".
 

עזוב רגע החשש מפיגוע, מה עם "סתם חפץ חשוד" שישתק את הרכבת כליל?
 

"זה יהיה תלוי במה משך העיכוב ומיקומו על קו הרכבת. בכל מיקרה, משטרת ישראל היא המנחה שלנו בכל סוג אירוע כזה או אחר".
 

בדיון שנערך בכנסת בחודשים שקדמו להפעלת הרכבת, דיברו על הערכה של 20 עד 30 הרוגים בשנה הראשונה
 

"אלה הערכות לא ריאליות, שנבעו מתוך חשש לא מבוסס. עד כה התרחשו 9 תאונות עם כלי רכב, כולן מוגדרות כ"קלות" וללא נפגעים, כולן אירעו בשל נהגים שנסעו בניגוד לחוק. לא היה אף פינוי לבית חולים, ובהחלט מדובר בהישג מבחינתנו. הנתונים ממקומות אחרים בעולם, מלמדים שהרכבת הקלה מורידה משמעותית את מספר תאונות הדרכים בסביבתה".

"יש תהליך של "חינוך של הציבור לבטיחות", בכל הנוגע לרכבת. בקרוב ייצא קמפיין הסברתי גדול בנושא, והציבור לומד את כלי התחבורה החדש. מהצד שלנו, הנהגים עוברים את הכשרה ארוכה וקפדנית ביותר – כל הנהגים היו בעברם נהגי אוטובוס, אולם כעת תפקידו של הנהג מסתכם בלהתרכז אך ורק בציר הנסיעה שלו. לא בכרטיסי הנוסעים ולא בשום דבר מעבר".

"אני רוצה לפנות לתושבי העיר כדי שיבינו כי מדובר בכלי תחבורה חדש ושקט במיוחד, אשר לוקח לו זמן רב יותר בכדי לבלום. חשוב שכולם ישמרו על הכללים ועל משמעת עצמית, לא לעצור בצומת מעבר לקו ולא לגנוב פה ושם עוד מטר, אנו לא רוצים שיקרו פה תאונות".
 

"כולם נפגשים ברכבת"
 

אני שואל את שושני על השנים הרבות אותן העביר במזרח הרחוק ועל הניסיון התרבותי הרב שרכש שם (בין השאר הוא דובר תאילנדית שוטפת), ועל המעבר החד בחזרה אל לב ליבה של מדינת העם היהודי.
 

"ירושלים בעיניי היא עיר של מיזוג גלויות, המכילה פרט לתושבי העיר גם המוני תיירים ואנשים מכל גווני הקשת הפוליטית, דתית ועדתית. כולם נפגשים ברכבת. אני גאה ושמח שירושלים נבחרה להיות העיר הראשונה בישראל להתחיל את פרויקט הרכבת הקלה, ואני גאה להיות האדם העומד בראשה".
 

"אני רוצה לומר לציבור בעיר בלב אמיתי ונחוש ולומר לכם: הפעלתי רכבת בידיעה שהיא לא מושלמת ויש לה לאן להשתפר – וזה קורה כבר כאן ועכשיו. בסוף השנה, נציב רכבת מהירה יותר, בתדירות גבוהה יותר".
 

"אני רוצה לאחל לכולם שנה טובה ובטיחותי, שנה של אחווה, פיוס וסובלנות בין כולנו".