בתל אביב היאוש לא יותר נוח

היי חברים, 
את הבלוג הזה אני כותבת לכם ממסיבה שאני נמצאת בה במרכז הארץ, מסביבי המון אנשים וכל אחד עם הסיפור שלו, המחשבות, השריטות והאהבות שלו. 

למשל , מימני הבחורה עם הדדי אישיוז שמזמן שכחה איך זה להיות עם בחור בגילה ומה זו אהבה אמיתית, היא מוקפת בשלושה בחורים שמבוגרים ממנה לפחות בשני עשורים, אי אפשר שלא לראות בעיניים שלהם את המטרה וכמה הטרף הזה קל להם. 

משמאלי, הבחור שהאהבה האמיתית שלו עזבה אותו ועכשיו הוא מתחיל עם כל אחת שנושמת, מנסה לשכוח. 

הרבה אנשים וכל אחד עם העיניים האבודות, כל אדם מחפש עוד זוג עיניים שיסתכל עליו וייתן לו תחושה של ביטחון ושייכות. מחייכים לשלוש שניות כשהמצלמה דולקת, רוקדים בטירוף לחמש עשרה שניות של הסרטון, כוס וודקה רדבול ביד, משקפי שמש גם שכבר ממש חשוך והם לא נחוצים העיקר להראות שהם פה, הם חיים. 

משהו אחד משותף פה לכולם, בסוף כולנו חוזרים הביתה, עם הריח המוגזם של הסיגריות מהגוף, נכנסים למיטה, לבד-כל אחד עם המחשבות, החוויות והבעיות שלו.
 
סופ"ש הבא בטח נקום לעוד מסיבה, נראה בדיוק את אותם האנשים, נחייך חיוכים מאולצים גם כשממש לא בא לנו, נרקוד כאילו כיף לנו, ונעשה הכל כדי שכולם יראו אותנו.

אנחנו חיים מסופ"ש לסופ"ש, מריגוש לריגוש אבל שוכחים באמת לחיות את הרגע הנכון, נהנים תמיד בדיעבד ולא שזה באמת קורה. 
עד הפעם הבאה.

צילום אייל בן יעקב