ימי הרדיו שלי

כשנכנס אלינו הביתה מכשיר הרדיו הראשון, המכשיר הגדול  עם השפופרות שהיו צריכות להתחמם כדי שנתחיל לשמוע, חיפשתי את האנשים הקטנים שנמצאים בתוך הרדיו ומדברים אליי . גם כשהסבירו לי שאין אנשים בתוך המכשיר לא האמנתי כי קשה להסביר לילד קטן מה זה גלי רדיו. ואחרי המכשיר הענק הזה שהיום הוא פריט לאספנים בא הטרנזיסטור, הווק מן , הרדיו  הנשלף במכונית  ועד לשלל  האפליקציות בסמרטפונים. 113 שנה עברו מאז שידור הרדיו הראשון של מרקוני. מי היה מאמין.

רגעי הקסם של הרדיו היו בשנות העשרים של המאה הקודמת עד שנות החמישים והיטיב לתאר זאת וודי אלן בסרט "ימי הרדיו" קשה לצעירים להבין אבל הרדיו אז היה מדורת השבט כמו שהיום הטלוויזיה על שלל  התוכניות שלה.

הספידו אותו כל כך הרבה פעמים אמרו שנגמר עידן הרדיו, הספידו אותו כשהומצאה הטלוויזיה,  הספידו אותו כשנכנסה הטלוויזיה המסחרית, אמרו שהרדיו יתמוטט כאשר התחנות האזוריות התחילו לשדר שיש יותר מידי תחנות, אמרו שהאינטרנט יקבור את הרדיו.. אז אמרו ..

ומה סוד הקסם שלו? המהירות, המידיות, הניידות, הקומפקטיות, האינטימיות, (של המאזין וגם של השדרן) וכמובן המחיר ששווה לכל נפש. אפשר ללכת איתו, לרוץ איתו, לשחות איתו, להירדם איתו, להתעורר איתו  ועוד ועוד. במילים אחרות לרדיו יש נשמה, הנשמה נשארה רק הפלטפורמות משתנות.

לכל אחד ימי הרדיו שלו – הרדיו המחתרתי שלפני הקמת המדינה , הכרזת העצמאות , מלחמות ישראל שכולנו צמודים לטרנזיסטורים , מצעדי פזמונים , ד"ש עם שיר , הפיפסים של החדשות , המוסיקה , שיחות עם מאזינים והרשימה עוד ארוכה.

אני זוכר את שידור הרדיו הראשון שלי. זו הייתה כתבה של חנוכת הפעמון בגן הפעמון בירושלים, (שומר אותה עד היום) זוכר את השידורים מפינוי ימית, את הפיגועים הגדולים בירושלים, ההתמוטטות של אולמי ורסאי, אני התחלתי את מלחמת המפרץ הראשונה, בלעתי את המילים בשידור אסון המסוקים, נחנקתי בשידור של רצח רבין, פיגוע הדולפינריום ועוד אין סוף שידורים דרמטיים. היו גם שידורים פסטורליים יותר על בעלי חיים, פרחים וטיולים חשוב לציין.

מכל הסיבות האלה ואחרות אני אוהב את הרדיו, ובמיוחד בגלל הסיבה שלא רואים אותי מה שמאפשר לדמיין את המאזינים באותו רגע  ולא לראות אותם. רק שם למדתי את הכוח והעוצמה של הקול והמילים אולי בגלל אותן סיבות של דמיון ואינטימיות.

אין דבר כזה קול רדיופוני, יש קול שנוגע ומרגש ויש קולות שלא עושים את זה.

ומילה אחרונה רדיו עושים מאהבה או לא עושים בכלל.