אוכל, קדימה אוכל

אם נחשוב הבילויים שנהננו מהם, אני בטוחה שרק כמה בילויים ספורים יעלו בזיכרוננו. אך אם נזכר בפעמים שהמאנץ' (הפיצה או ההמבורגר) שאכלנו אחרי כל מסיבה היה ה-דבר הכי טעים שאכלנו אי פעם, לא נוכל לספור. אין מה לעשות בנידון, תאבון הוא דבר שמגיע אחרי כל בילוי שהתחיל ונגמר באלכוהול (והרבה ממנו). הרעב מתעורר והבטן המקרקרת, היא המחליטה עבורנו שצריך לאכול.

מספר האנשים במסיבה מתפוגג ואנחנו לוחצים על כל החבר'ה ללכת לאכול וכמה שיותר קרוב, כלומר, עכשיו! ללא דיחוי נוסף ובקרבת מקום. אם אנחנו בעיר או באזור השוק, ההצעות זורמות מכל כיוון. פיצות, המבורגר, בייגל וכדומה- בקיצור: הבצק המנחם ! וכמה שיותר. לכמה רגעים של אי שפיות (שכמות האלכוהול זורמת בעורקינו), הבנות שוכחות מהדיאטה הרצחנית שהן מקפידות לשמור והגברים? לא באמת אכפת להם. גם ככה הם דואגים להזמין מנה כפולה בתפריט (אם לא את כל התפריט).

בשבועות האחרונים יצא לי לבלות כמה עם חברים שונים, וכולם ללא צל של ספק העדיפו לאכול את המאכל הכי מהיר זמין , וקליל שקיים- פיצה! הגענו לפיצרייה הראשונה שנתקלנו בה ומגשי הפיצה חיכו רק לנו. הפיצה נראית אותו הדבר בכל מגש, אלא שהתוספות באמת עושות  את תפקידן- הן מוסיפות לפיצה טעם אחר, של קסם. כן, כן כשאנחנו שיכורים כל דבר שנכניס לקיבה ירגיש לנו הטעים ביותר שאכלנו אי פעם. אני מודה, אני בחורה של דיאטות ואיתי עוד כמה חברות שבחרו בדרך החיים הזו, אך כולן לא מתבלבלות ומזמינות לכל אחת שניים או שלושה משולשים בטעמים שונים (אם כבר לחטוא אז עד הסוף).

הגברים באמת מעלים סוגיה למחשבה, להם לא אכפת המאכל- הם אוכלים הכול ובכמות כפולה מזו שהבנות יכולות להכיל בגופן. כמו שאתם בוודאי משערים, כל שני בחורים הזמינו מגש של פיצה ותוך 3 דקות ומאית השנייה, הפיצה חוסלה! אני לא יודעת מה איתכם בנים, אבל ברגעים אלו ממש אני הייתי בביס השלישי או הרביעי במשולש הראשון (אם זכרוני אינו מטעה אותי). כל החבר'ה מעדיפים בצק, עדיפות לפיצה זמינה ואם אפשר מגש גדול מאוד. מי אמר שאין הבדל בין נשים לגברים

אפשר לומר כי פיצה היא המאנץ' המועדף על רובינו (יש כמה שהתיפייפו ויעדיפו משהו קטנטן כמו סלט, המורכב ממלפפון אחד, חצי עגבנייה ומלא חסה). עקרונית אני מרשה לעצמי להתפרק מידי פעם על כמות אדירה של בצק וקלוריות ואת האמת? ההרגשה מדהימה. תמיד אחרי הסיגריה של האוכל מגיעים התירוצים שמגרדים  את רגשי האשמה: "פעם ב...מותר", "משולש אחד לא מורגש" וכדומה, כך שאין מה לדאוג- אפשר להמשיך ולאכול בצק אחרי כל יציאה. עצה שלי, אל תגזימו! בכל זאת פיצה.

מה שנותר לי לאחל לכם יקיריי לסוף השבוע הקרוב, תבלו הרבה, תיהנו ובעיקר תאכלו פיצות!

זכרו- אם שותים, לא נוהגים.

עד הפעם הבאה,

שלכם,

יפית.