ה-בילוי של השנה

יש יום אחד בשנה שבו כל עם ישראל באמת מתנתק מסטריאוטיפים וסיסמאות עדתיות שונות, מתאחד ומחבק כל אדם באשר הוא כדי לחגוג- חג המימונה. נכון, חגגנו את החג המתוק והמשמין ביום שני האחרון ובכל זאת אני רוצה לנסות ולשתף אתכם (מי שלא חגג את המימונה) באווירה שיוצר לנו החג הכול- כך שמח.

את חג המימונה חוגגת העדה המרוקאית, ולמה אני מדגישה זאת? בימינו אין כמעט עדה שלא חוגגת את החג המקפיץ והמשביע (כן, כן גם אשכנזים חוגגים אותו בדרך שלהם). חג הפסח השנה נראה ארוך מאי פעם וכולנו חיכינו לצאתו על מנת לחזור ולזלול כמויות של פחמימות. הבונוס בצאת חג הפסח משאר החגים הוא חגיגות המימונה, שעם השנים הפכו למסורת ישראלית ופחות עדתית. הפרט הקטנטן שרובינו לא שמים לב אליו, הוא שחגיגת חג המימונה הפכה להפקה ענקית אצל משפחות מסוימות. מי צריך מועדונים או ברים בערב החג הזה? כל המשפחה והחברים מתקבצים יחד, רוקדים ושרים, שותים ואסור לשכוח: אוכלים ואוכלים עד אור הבוקר.

הריח המתוק באוויר, האלכוהול שמשמח אותנו כבר בכוס השנייה והלכידות, הם שעושים את כל העבודה גם ללא דיג'יי וחינמים ועוד בונוסים מונפצים. את האוטו בערב חג המימונה אנחנו משאירים בבית ואפילו לא לוקחים מונית במקרים מסוימים. המסיבה ממש מרחק הליכה מביתנו והכי כייף שאנחנו זוכים לבקר בבתים רבים במהלך הערב ואוכלים עוד, שותים עוד ובסוף הערב חוצים את העיר בדילוגים לכיוון הבית. 

חשוב לציין כי חג המימונה הוא גם הזדמנות מצוינת לכישרונות רבים (או כאלה שחושבים שהם כישרון) לשיר בקולי קולות וכולם ימחאו כפיים ויזמרו יחד איתם. חג של אווירה נטו! ניתן לשמוע את השמחה בכל פינה בעיר ולראות בתים מוארים, עמוסי אנשים עד השעות הקטנות של הלילה (וכמובן...ממשיכים לאכול). בכל שנה יש את הדודה שלא אוכלת מתוק, היא רק טועמת...וטועמת, אבל אף אחד לא מתעסק בפרטים השוליים האלה- כולנו חוגגים לצלילי מוסיקה מסורתית קצבית את חג המימונה.

אם נעצור לרגע ונביט סביבנו בחג היפייפה הזה, נבין שלמעשה חג המימונה היא ההפקה המרכזית של השנה. חג המימונה שהפך לחלק ניכר, חשוב ורצוי בחגי ישראל לפי דעתי, מרצה ומספק יותר מכל בילוי במועדון לילה, בר או פאב. אין כמו ליהנות בחברת אנשים אהובים ושמחים בליבם.

עד לשנה הבאה,

צאו, תזמרו ותיהנו

שלכם,

יפית.