הבלוג של אורית יוסף – בדרך למעלה



לכל סיפור יש שני צדדים. רבים הם המקרים שבהם אנו רואים רק את עצמנו ולא שמים לב לזה שלצידנו.צריך לזכור שהצד השני הוא לא רק אובייקט לתסכול, אלא יש לו מהות משלו ויש לו את הסיפור שלו, ואפשר לראות איפה האג'נדה שלו התנגשה עם שלנו

"שמעתי שאת הולכת לדבר איתנו על העצמה אישית?",

"אכן", השבתי.

מולי ישבה חבורת גברים בני 20-40, כולם ישבו קשובים. אחד הציע להכין לי קפה, ובדק שזה כמו שאני אוהבת.

המפגש התחיל בסיפור האישי שלי, איך הגעתי לתחום בו אני מעבירה סדנאות לשינוי שפה, ונותנת כלים להתבוננות שונה. הם גמעו את הסיפור. הבינו שמאחורי כל אדם מסתתר סיפור חיים. לאחר שהשגתי את ההקשבה ואת הקשר איתם, המשכתי והסברתי שאני לא באתי ללמד אותם, אלא כדי להיעזר בהם.

הם נשארו המומים. "איך אנחנו יכולים לעזור לך" שאלו? הם לא ראו עצמם כמישהו שאפשר לבקש מהם משהו בכלל. השבתי להם שאני מאמינה ש"איך" אנו אומרים דבר, חשוב לא פחות מ"מה" אנו אומרים, וכשלומדים את ה" איך" יש אפשרות להתמודד עם כל דבר שנאמר. הסברתי שחשוב לי להעביר להם את הכלים, שכן כל אדם שמעביר את זה הלאה, מרחיב את המעגל שהתחלתי. כאשר אנו שולטים בכעסים שלנו, מדברים על הרגשות שלנו בלי לתקוף את הצד השני, אנו מעצימים את עצמנו, ואת זולתנו.

וכך עמדתי מול חבורה זו, של חבר'ה שנגמלו מסמים, והעברתי מפגש על העצמה אישית. רובם חיו לפי חוקי ההישרדות, חלקם בחיים לא שמעו מילה טובה. חלקם לא זכו לחיבוק אוהב, והמשימה שלי היא להעביר העצמה אישית,  וזה אפשרי. כאשר אנו מבינים שיש דברים שלא נוכל להחזיר, אנו צריכים להתאבל על מה שאין, וללמוד לצמוח מכאן. ה"כיצד" עושים זאת זוהי המטרה. כאשר אנו מבינים שלא נוכל להחזיר את השנים האבודות, אך נוכל להסתכל על הבאות ולעבוד למענן, שווה לעבוד.

דיברנו על איך אפשר לשנות את ההסתכלות שלנו לגבי מקרים שקורים. איך אפשר להפחית את התוקפנות והאלימות הנובעים מתסכול.

בדרך עלו סיפורי חיים לא קלים על כמה כשהיינו קטנים הקשר עם ההורים היה נפלא, ואח"כ כאשר התחלנו להתבגר, פתאום כבר לא היה קשר כזה שהחזיק אותם בבית, וכך לאט לאט החלה ההידרדרות. עלו סיפורי בית הספר, שלא ידע לטפח אותם. התחושה שלהם הייתה שאם היה מי שיחזיק אותם, הם היו במקום אחר לגמרי.

הקשבתי להם, הייתה שם המון אינטליגנציה רגשית, המון כאב. הם ניתחו סיפורים עם כלים שניתנו להם במהלך המפגש. פתאום לכל סיפור היה גם את הצד השני, של זה שעמד מולם כשהם כעסו. ניתחנו את התסכול של הצד השני. פתאום היה המון מקום להתבונן מחוץ לסיפור, לראות שהצד השני הוא לא רק אובייקט לתסכול, אלא יש לו מהות משלו ויש לו את הסיפור שלו, ואפשר לראות איפה האג'נדה שלו התנגשה עם שלנו.

כשסיימנו את המפגש הם ביקשו לדעת מתי יתקיים המפגש הבא...


הכותבת אורית יוסף הינה מדריכת הורים, ילדים וקבוצות. 

 

 


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה