החלטתי לגשת אל המחשב, לאחוז את המקלדת ופשוט לשחרר את העצבים דרך האותיות שיתחברו למילים. את הדברים הללו אני כותב בשם כל מי שגר בסמוך לכפר ערבי בירושלים רבתי. לא סתם אזורים אלו נקראים בז'רגון המשטרתי " גזרת עוטף ירושלים" אכן הם עוטפים אותנו! החיים לצד שכנינו, הלא הם בני-דודנו – בשכונות: פסגת זאב, נווה יעקב, גילה, הר חומה, מבשרת ציון ואתכם הסליחה אם פספסתי שכונה כזאת או אחרת – נדמים לעיתים לחיים במטווח או בחפאלה שאיננה נגמרת לעולם... ללא שעת סיום או שוטר מהתחנה שיבוא ויגיד "השכנים התקשרו והתלוננו על הפרעת מנוחה"

בזמנו, כשאריק שרון החליט בצעד אמיץ ומציל חיים לבנות את גדר ההפרדה, חשבו כמעט על הכל. חשבו על הכניסות והיציאות, חשבו על עמדות התצפית, הקימו פלוגות מיוחדות, חשבו על דעת הקהל העולמית, חשבו וביצעו. מבחינה ביטחונית הצלחה לא רעה, אבל מבחינתנו הגרים בשכנות לכפרים – אנחנו חיים בתחושה של: "איזה באסה שאי אפשר  לחייג  100 אל המוקד המשטרתי שישלח את הסייר שיהיה מלווה במתנדב "המורעל" וידרוש עבורנו את השקט הציבורי".
 

השקט שולט רוב הזמן בגזרה, אך זהו שקט ביטחוני. כי לנו תושבי השכונות שמקיפות את ירושלים אין שקט בכלל, לא לפי הגדרת השקט במילון אבן שושן, לא לפי ההגדרה של  האגודה לתרבות הדיור ולא לפי השקט שמגיע לנו על פי חוק. לא ביום ולא בלילה. איזה ארסנל של כדורי 0.5 או 0.9 מ"מ יש לשכנינו?! איזו כמות של נפצים או זיקוקים הם מחזיקים? ריבונו של עולם שמישהו כבר ישתיק אותם!
 
כל חתונה שכל בן משפחה כזה או אחר, כל סולחה בין חמולה אחת לשניה, כל יום ציון או אזכרה או חגיגת סיום בית הספר - פשוט הופכים ל ס י ו ט עבור תושבי השכונות הגובלות בכפרים! זה לחיות שעות על גבי שעות תחת רעש של פיצוצים שלא נגמרים. והילד מסרב ללכת לישון. חגיגה.
 
היום לדוגמא, נכון לכתיבת שורות אלו, יום א' חמש דקות לחצות, זה נמשך קרוב ל-12 שעות של "הפגזות" חוזרות ונשנות. הילדים מבוהלים ומסרבים להתרגל לרעש המפחיד, שלוות בעלי החיים נפגעת והם מייללים ואינם מוצאים מנוחה. הראש דופק  והתחושה היא שרעש הפיצוצים תפס לו מקום של כבוד בתוכו. אתה מנמיך את הקול במסך הטלוויזיה ועדיין יש לך תחושה כאילו אתה בתוך משחק פלייסטיישן שהתמונה בו נתקעה והסאונד דופק באוזניים. פשוט בא לך לקום ולצעוק "ראבק, די, בבקשה תפסיקו! תנו לנוח בסוף יום".
 
במציאות בת ימינו אפילו הבקשה לשקט בסוף יום הפכה לבקשה מוגזמת. אין דבר יותר מעצבן ממצב שבו אתה יודע שלא תקבל פתרון אלא אם היושב במרומים יחליט להפעיל את יכולותיו, ואני מאמין שאין לו זמן להתערב בהפרעת מנוחה. גם ליומנאי בתחנת המשטרה נגמרו התשובות - הרי לא ישלחו פלוגה של לוחמי מג"ב שיחרימו את הנשק, הנפצים או הזיקוקים. לנסוע לכיוון הכפר השכן הרועש לא ייחשב למעשה חכם וגם לא לפנות למוכתר הכפר. אז צריך להודות באמת המרה, שוב אנחנו מגלים שהחוק חל רק על צד אחד של הגזרה. ניחשתם נכון, על הצד שלנו.
 
 אז עד לבואו של השקט המיוחל נמשיך להצטייד בכדורים לכאבי ראש ואולי נרכוש אטמי אוזניים ובעיקר נתפלל למפקדיי הגזרה בבקשה שיעשו משהו, כי החיים במטווח הם לא-משהו. הילד סופסוף נרדם, האישה גם. בא לי לראות את חדשות-הספורט בשקט השמור אך ורק לסוף יום. אבל שקט אַיִן. 
 
צילום: פלאש 90

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה