״העובר והכליה שקלו בדיוק 150 גרם״: סיפור תרומת הכליה של שמעיה רימון
16.11.26 / 08:13
זה התחיל כניסיון לתרום לחבר והתגלגל לצירופי מקרים שהסתיימו בהשתלה שחיברה בין שתי משפחות לתמיד. שמעיה רימון, תושב ירושלים ומרפא בעיסוק במאוחדת, משתף בסיפור תרומת הכליה יוצא הדופן שלו
בבוקר שבו עמד לתרום כליה, ליווה שמעיה רימון, מרפא בעיסוק מנהל מכון ריפוי בעיסוק במאוחדת מחוז ירושלים, את אשתו חגית לסקירת מערכות. משקל העובר, נאמר להם, היה 150 גרם. גם כשיצא מניתוח תרומת הכליה שלו, שמע מהמנתח שהכליה שתרם שקלה 150 גרם. עבור רימון, תושב ירושלים, זה היה אחד מצירופי המקרים שליוו תרומה שהחלה ברצון לעזור לחבר והסתיימה בקשר קרוב עם משפחה שלא הכיר.
לפני מספר שנים חבר סיפר לרימון שהכליות שלו קרסו, הוא מצידו הציע מיד לעבור בדיקות ולתרום לו כליה. בסופו של דבר נמצא שאביו של אותו חבר הזקוק לתרומה נמצא מתאים, והתהליך של רימון נעצר. "הסיפור הסתיים, אבל משהו בתוכי נדלק", הוא נזכר. "ידעתי שיום אחד אתרום כליה לאדם שאינו מכיר אותי, אף שעדיין לא ידעתי למי ומתי".
במשך השנים הרצון לא עזב אותו. "כששיתפתי את אשתי חגית, היא התקשתה לקבל את הרעיון שאסכן את עצמי", הוא נזכר. "נקודת המפנה הגיעה כשחגית, שעבדה כיועצת בבית ספר לחינוך מיוחד, ליוותה נערה שנזקקה לתרומת כליה. הקרבה לנערה שינתה את נקודת מבטה, והיא נתנה את הסכמתה".
התפנית של הרגע האחרון
שלושה ימים בלבד לפני הניתוח, מצבה של הנערה הידרדר והיא לא יכלה לעבור את ההשתלה. "הבנתי שאם אדחה את התרומה, ייתכן שלא אוכל לתרום בעתיד", מסביר רימון. "התקשרתי לאחראית במרכז ההשתלות, ואמרתי לה שאם לא עכשיו ייתכן שזה לא יקרה בכלל". באותו זמן בדיוק ישבה במשרד אצל מתאמת ההשתלות אימו של בחור בשם מושיקו, והתעקשה שלא תעזוב עד שיימצא תורם לבן שלה. רחל סיימה את השיחה עם רימון ואמרה לאם: "מצאתי לך תורם".
צירופי מקרים וחברות שהתחילה בחדר ההתאוששות
הניתוח נקבע ומכאן החלה שורה של צירופי מקרים. בבוקר הניתוח, רימון ואשתו הלכו לבדיקת סקירת מערכות של תינוקם. "נאמר לנו שהתינוק בריא ומשקלו 150 גרם", הוא משחזר. "כשיצאתי מניתוח התרומה, סיפר לי המנתח שמשקל הכליה שהוציא מגופי היה גם הוא 150 גרם".
רימון יצא מהניתוח בשעה 19:30 בדיוק, שעה שהתבררה כשעת החופה שלו ושל אשתו, שציינו באותו יום את יום הנישואים שלהם, כשמחוץ לחדר המתינו יחד שתי המשפחות. כשהתינוק ששקל 150 גרם נולד, הם קראו לו שהם, שם שמאוד אהבו והתחברו אליו ורק לאחר מכן שמו לב שהשם שהם מורכב מאותן אותיות של השם משה (מושיקו)."עוד לפני הניתוח ראיתי את מושיקו שוכב לידי במחלקה. לאחר הניתוח, כשהתאוששנו, המבוכה הראשונית התחלפה בשיחות, בצחוק ובתחילתו של קשר חברי".
שלושה שבועות אחרי הניתוח רימון חזר לעבודתו כמרפא בעיסוק. בהתחלה שמר את הסיפור לעצמו, אבל אחרי שחבר מהשכונה החליט לתרום כליה בעקבותיו, הוא הבין ששיתוף סיפור התרומה שלו יכול לעודד אחרים. "הרווח הגדול ביותר, מעבר להצלת חייו של מושיקו, הוא הקשר שנוצר בינינו", הוא מסכם את החוויה. "הפכנו למעשה למשפחה אחת. אני אוהב לומר שלא רק נתתי כליה - זכיתי במשפחה נוספת. זכיתי לעשות מעשה שמעניק חיים לאחר, ובדרך גם מעניק משמעות עמוקה לחיי שלי. במקצוע הריפוי בעיסוק אנחנו תמיד שואפים ופועלים על מנת להחזיר את האדם לתפקוד ככל שאפשר. בסיפור המופלא הזה שזכיתי להיות חלק ממנו, נמצא אדם שהיה בסף נמוך מאוד מבחינת תפקוד, שאפילו ילדים לא יכול להביא לעולם, ועכשיו כשאני רואה אותו בשיא פריחתו יחד עם אשתו ושני ילדיו, עובדים שניהם כאדריכלים סופר מצליחים, פשוט אין מאושר ממני".

