עשור למבצע עופרת יצוקה: "דביר שולח חיבוק דרכנו"

את הסיפור מביאה הבוקר (ה') כתבת ישראל היום-דניאל רוט-אבנרי:

 קיץ 2009, וביריד בירושלים חוגג הקהל בהופעה של מאיר בנאי ז"ל. במרכז האמפיתאטרון שתי נשים זרות מתחבקות, בוכות, ולא מאמינות שאינן חולמות את הרגע המפתיע והעוצמתי שקרה להן. דליה עמנואלוף (56), שרק חצי שנה קודם לכן שכלה את בנה, סמ"ר דביר עמנואלוף ז"ל, במבצע עופר יצוקה, ישבה שורה אחת לפני שירי להב, אמו של דביר בן החודש-שקרוי על שמו של דביר שנפל. מה הסיכוי?

"אמא שהכי יקרה לי בעולם. אוהב אותך המון! אשמור על עצמי, תשמרו עליכם", אלה המילים האחרונות שכתב דביר ז"ל לאמו, רק שעות בודדות לפני שקרה הנורא מכל ודביר הפך לחלל הראשון מתוך עשרה חללים בעופרת יצוקה, שהיום מצוין עשור לתחילתו. 

"אחרי שדביר נפל, הייתי בכעס גדול על הקב"ה שלקח לי את בעלי ואת בני בהפרש של שלוש שנים. ביקשתי ממנו שייתן לי סימן שאני חיה במציאות, כדי שלא אשתגע ואהיה משוכנעת שאולי אני חולמת חלום רע. רציתי לוודא שאני הולכת וממשיכה לחיות", אומרת עמנואלוף.