בני נוער כותבים בעקבות עגנון

עשרות נערים ונערות מכל רחבי הארץ שלחו למעלה מ – 100 יצירות קצרות,  שנכתבו בהשראת עגנון, ספור חייו ויצירותיו והגיעו לבית עגנון להשתתף באירוע בלווית הורים ומורים.

במהלך הערב שתפו הסופרת יוכי ברנדס והמוזיקאי היוצר אריאל הורוביץ את הקהל בסיפורים על תחילת דרכם כיוצרים, ובמחשבותיהם על השראה ויצירה.   

צוות השופטות כלל את יוכי ברנדס, ד"ר אורית מיטל- מנהלת בית עגנון ועליזה רז מלצר, מנהלת מח' ההדרכה והאירועים.

בין מעניקי הפרסים הייתה גם נכדתו של עגנון ד"ר יעל בלא.

הסיפורים הזוכים:

מקום 1: נטל בד וצייר עליו צורת ארמון, מוריה שפץ בת 16 וחצי מבית אל (הפרס 1000 ש"ח וספר של עגנון ) .

מתוך נימוקי השופטים: הסיפור של מוריה נכתב בעקבות אחד הסיפורים הקצרים הידועים ומעוררי המחשבה של עגנון, הידוע  בשם "האדריכל והקיסר". ( קטע קצר המופיע בתוך נובלה ארוכה יותר בשם "עד הנה"). הסיפור מתאר מעשה בקיסר שביקש מאדריכל שיבנה למענו ארמון יפה, והאדריכל, במקום לבנות ארמון – צייר תמונה של ארמון. הסיפור של עגנון עוסק בעצם באמנות, בשאלה האם היא מחקה את המציאות או שהיא בוראת מציאות בעצמה. האם היא מראה המשקפת את העולם או שהיא עולם בפני עצמו. ארמון בפני עצמו. בניגוד לרוב היצירות שקיבלנו - הסיפור של מוריה אינו צמוד לסיפור העגנוני. הסיפור שלה כלל אינו עוסק באדריכל ובקיסר, והשפה שלו רזה ונקייה, שונה מאוד מהשפה של עגנון. אבל הסיפור שלה מעניק לסיפור של עגנון פרשנות מדהימה בעומקה. ההשראה שהסיפור של עגנון מעניק לסיפור שלה מאוד מעודנת, מרומזת.

מקום 2: אהבה יקרה, דניאל שלום בן 16 מירושלים ("אוהב ומרבה לברוח למחוזות הכתיבה כשכביש החיים מהיר מתעקל") הפרס 400 ש"ח וספר של עגנון .

מתוך נימוקי השופטים : הסיפור "אהבה יקרה" ממשיך את הסיפור "האדונית והרוכל" של עגנון, סיפור המוכר לרבים משום שהוא נלמד לבגרות. הסיפור של דניאל מסופר בגוף ראשון מנקודת המבט של הגבר, הרוכל, אחרי שהסתיים הרומן עם האדונית המפוקפקת, שהתגלתה לבסוף כמפלצת, כערפדית צמאת דם. מובן שסיפור האהבה הזה השאיר אותו פצוע, ומאז הוא משוטט בעולם ומחפש אהבה חדשה: "ועדיין מהלך אני ימים וערבים, תר אחר ניצוץ אור שיבקע מבין עופאי האילנות. מבית לבית, מאישה לאישה, עובר אני ומחפש מזור לפצעיי." הפצע שלו רדום למשך תקופות ממושכות, וכך מתאפשר לו לקשור קשר חדש, עם אישה אחרת, ולשקוע בחיים של שגרה, אבל רק למראית עין: "ואם תסכים אותה עלמה שאבוא בחדריה, עד יעבור רעם, אפרוץ במיומנות את דלתות ליבה. ובחשכת הערב, כשננוח מעמל היום מול איזו תכנית טלויזיה, תיתן קולה אל אוזני ותשאל האם אי פעם אהבה נחה על לבי. אסיט מבטי משדרנית החדשות, ואשיב לה "וכי מה זה משנה? האין את יודעת שחיפושי אמיתות מקרבים את ארבע המיתות?" היא תשיב לי בצחוק מתגלגל, ותפיל נשיקה על עורפי. פני ירצינו ויניחו מבטם על בליטת הסכין המושחזת שבכיסי".

מקום 3: מלך של מלים, רוני קצובר בת 17 מאולפנת רעיה בית אל. הפרס השלישי 200 ש"ח וספר של עגנון .

מתוך נימוקי השופטים : זוהי יצירה חופשית בצורתה, שנעה בין שיר לסיפור, בין דיאלוג למחשבה. מצד אחד השורות הקצרות נראות כמו שיר. מצד שני יש כאן פניה אל דמות, אל אישה, וניסיון לדבר אליה, לשרטט את דמותה ואת עולמה, ובאמצעותה לשאול שאלות נוקבות גם עליה, על חייה, על תקופתה, וגם על חיי כולנו כיום. הדמות היא אסתר, אשתו של עגנון. היצירה של רוני מסיטה את המבט מהסופר הידוע – אל אשתו, ובכך היא מצביעה על חשיבותה. כאן לא עגנון במרכז תשומת הלב, אלא אסתר, האישה שלצדו, שרוני מגדירה אותה כמי ש"חיה בתוך בית מלך של מלים". זו הגדרה מצמררת, מנוסחת באופן נפלא, שמבליעה בתוכה הן את היותו של עגנון "מלך של מלים", והן את הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה", שיצירתה של רוני מוטרדת ממנו ואולי אפילו מערערת עליו. ...ההתמקדות של רוני דווקא באישה, האלמונית יחסית, במקום בבעלה, מעניקה לכתיבתה נקודת מבט מפתיעה, יוצאת דופן, המאירה את עגנון ואת יצירתו באופן שונה מזה שאנו רגילים אליו בדרך כלל.

 בתמונה: יוכי ברנדס צילום: דניס קאסל.