עיריית י-ם ומשפחת אומנה ישלמו מיליון ש"ח לצעירה שעברה התעללות קשה

בין היתר סיפרה התובעת, כי בהיותה בת 8 שנים נכוותה מסיר מרק רותח, לאחר שהושארה לבדה עם אחת מבנותיהם של בני הזוג, וכי משפחת האומנה מנעה ממנה מלקבל טיפול רפואי על מנת להסתיר את המקרה. עוד טענה כי הוכתה, שיערה נגזז בכוח, והיא הוכרחה לאכול מאכלים שאינה אוהבת, ואף סבלה מהתעללות מינית מידי הבן הבגיר של המשפחה.

העירייה טענה, כי אין לה כל אחריות למקרה, שכן מי שביקש למסור את התובעת למשפחת האומנה הספציפית היה אביה, וכי המשפחה סיפקה תנאי מחייה המקובלים בעולם החרדי, ולפיכך אף הגישה הודעות צד ג' כנגד הורי התובעת ומשפחת האמנה.

משפחה האומנה, לעומת זאת, כלל לא הגישה כתבי הגנה ולא הופיעה לדיונים.

השופט גד ארנברג קיבל את התביעה לאחר שקבע כי התובעת אכן עברה התעללות בבית משפחת האומנה.

באשר לאחריות העירייה נפסק, כי זו הפרה את חובתה לפקח על משפחת האומנה ולדאוג לשלום הקטינה, וזאת מאחר ועובדיה לא דיווחו על כי אם התובעת מתאימה להיות ההורה המשמורן ואף נתנו המלצה סותרת, מתוך חשש כי המלצתם לא תתקבל ע"י ביה"ד הרבני, ובנוסף פעלה העירייה לא כראוי כשהעבירה את התובעת למשפחה למרות שזו הייתה מוכרת לגורמי הרווחה כשמשפחה שאינה משתפת פעולה עם הרשויות ואינה נוהגת בשקיפות בדבר דרך הטיפול בילדים. עוד נקבע, כי גם לאחר שהאם הביולוגית ושכני המשפחה דיווחו על חשד להתעללות, לא התערבה העירייה ולא הוציאה את התובעת מחזקת המשפחה.

באשר לאחריות משפחת האומנה, קבע השופט כי הוא מאמין לעדות התובעת, מה גם שהמשפחה לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים.

עם זאת קיבל השופט את הודעת צד ג' שהגישה העירייה נגד אבי התובעת בקובעו, כי האב ידע על ההתעללות שחוותה ביתו, אך לא סייע לה כלל, אולם דחה את התביעה נגד האם לאחר שנקבע, כי האם החרדית הצעירה עשתה ככל יכולתה על מנת לסייע לבתה.

לעניין הפיצוי נקבע, כי בהסתמך על חוות דעת המומחים שבדקו את התובעת, על העירייה ומשפחת האמנה לפצותה ב 974,000 ש"ח וזאת בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות ואבדן השתכרות, וכי משפחת האמנה והאב הביולוגי יעבירו לעירייה כל סכום שתשלם לקטינה.