פוסט טראומה: "לא כל אחד זקוק לטיפול כדי להחלים"

 המחקר בחן את היכולת למנוע תסמונת דחק פוסט-טראומטית באמצעות התערבות מוקדמת. נמצא כי חלק ניכר מהסובלים מסימפטומים טראומטיים לאחר האירוע, יחלימו ללא כל טיפול, והתערבות קלינית אף לא תסייע להם. עוד התגלה כי במקרה של עיכוב במתן טיפול לתסמונת, לא יגדל הסיכון לסימפטומים כרוניים.

 המחקר כלל 242 נבדקים אשר סבלו מאירוע טראומטי, זמן קצר לפני הטיפול, אשר התבטא בתסמונת פוסט-טראומטית מלאה. הם חולקו לארבע קבוצות: שתי הקבוצות הראשונות טופלו באמצעות טיפול קוגניטיבי; האחת באמצעות טיפול בחשיפה, במהלכה נעשה אימון נשימתי מבוקר תוך שחזור החוויה הטראומטית, והשנייה באמצעות חשיבה ובנייה מחודשת של תמונת העולם שהטראומה יצרה.  קבוצה נוספת טופלה באמצעות טיפול תרופתי נגד דיכאון (ציפרלקס), וקבוצת הביקורת קיבלה תרופת דמה. חברי הקבוצה הרביעית, שהראו תסמינים פוסט-טראומטיים גם לאחר חמישה חודשים, טופלו אף הם באמצעות חשיפה.

 כעבור כשמונה חודשים נמצא כי כ- 77 עד 79 אחוז מחברי הקבוצה שטופלו בשיטה הקוגניטיבית-התנהגותית הבריאו, בעוד בקרב הקבוצה שטופלה בתרופות, הבריאו כ- 53 עד 58 אחוז בלבד. עוד התברר כי הטיפול התרופתי לא היה אפקטיבי יותר מאשר היעדר כל טיפול.  "לא הצלחנו להוכיח שתרופות נוגדות דיכאון מצליחות למנוע את הסיכויים לפתח הפרעה פוסט-טראומטית מתמשכת בשלבים המוקדמים, לצערנו הרב", מבאר פרופ' שלו את המספרים.

 החוקרים אף בחנו האם נדרש טיפול מיידי בקרב מי שאינו סובל מתסמונת דחק פוסט-טראומטית מלאה. "הממצאים מלמדים כי לא כל אחד זקוק לטיפול על-מנת להחלים, אלא רק אילו שיש להם הפרעה פוסט-טראומטית מלאה וברת-אבחון", מסביר פרופ' שלו. "כך ניתן להשקיע את מירב המשאבים הטיפוליים באילו אשר ללא טיפול לא יחלימו, זאת על-ידי אבחון קליני מלא לפני תחילת הטיפול", הוסיף שלו. באשר למקרה של התערבות קלינית מאוחרת, מבהיר פרופ' שלו כי עיכוב מתקבל על הדעת במידה ואין אפשרות למתן טיפול קליני מוקדם.

 המחקר התפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Archives of General Psychiatry. שותפים נוספים למחקר הם ד"ר שרה פרידמן, מנהלת היחידה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בהדסה, ד"ר רונדה אדסקי, מטפלת קוגניטיבית-התנהגותית ביחידה זו, ד"ר יעל אררה-אנקרי מהמחלקה לפסיכיאטריה ויוסי ישראלי-שלו, אשר ריכז והוליך את המחקר המורכב.

תסמונת הפוסט-טראומה נפוצה בקרב כשבעה אחוזים מתוך האוכלוסייה, ובאזורי אסון השיעורים גבוהים אף יותר. התסמינים לפוסט טראומה הינם חודרנות המאופיינת בסיוטי לילה ובפלשבקים, עוררות יתר והתקהות רגשית המלווה בהימנעות מגירויים. פעמים רבות, סובלים המאובחנים בפוסט-טראומה גם מדיכאון.