יום ברכבת הקלה, ברחוב יפו: התגובות מעורבות

בעיתוני המגזר החרדי, ניתן היה לראות במשך כל התקופה האחרונה כתבות רבות, ה"מזמינות את הציבור הרחב" להגיע לירושלים וליטול חלק "בחוויה" החדשה בעיר. ואכן, אלפי חרדים נענו לקריאה וניצלו את תקופת "ימי בין הזמנים", בה מרבית הישיבות בחופשה, כדי לבוא ולחזות ב"פלא" החדש בעיר הקודש, ומילאו את קרונות הרכבת בשבוע הראשון להפעלתה.

הרכבת הקלה החלה לפעול ביום שישי,  ה- 19.08.2011. בשלב הראשון פועלות הרכבות במתכונת של תקופת הרצה עם נוסעים, שמהווה "תקופת הסתגלות" עבור הנוסעים, עבור התחבורה הציבורית וכלי הרכב בירושלים ועבור זכיינית הרכבת הקלה. לאור העובדה כי מדובר בתקופת הרצה, החליטה חברת "סיטיפס" כי הנסיעות ברכבת הקלה יהיו בשלב הראשון בחינם - מה שבוודאי תרם להתלהבות הגדולה של הציבור לבוא ולנסוע ברכבת. 

בחברת "סיטיפס" מציגים בגאווה את הנתונים עד כה, לפיהם בשבוע הראשון להפעלתה, נסעו ברכבת לא פחות מחצי מיליון נוסעים ונוסעות, כאשר לא נרשמה אף לא תאונה אחת מרגע הפעלתה (טפו טפו..),ולמעט מספר חפצים חשודים (ותודה לציבור הנוסעים העירני..), לא נרשמו אירועים חריגים.
 

הדובר מרוצה וגאה

משעות הבוקר, התלווה אלי עוזאל ותיק, דובר חברת "סיטיפס", לנסיעתי הראשונה ברכבת. בתור מי שחי בחו"ל מספר שנים, אני חייב להודות כי הייתי קצת פחות "נרגש" מן חווית הנסיעה ברכבת הקלה הראשונה בציון, אולם יש לציין כי הנסיעה החלקה והשקטה (היה שקט מרשים גם מכיוון הנוסעים..), הרשימו אותי לטובה.

"ציפיתי לעומס גדול יותר בקרונות", אני משתף את עוזאל, שמצדו מיידע אותי כי "זהו.. נגמרו ימי בין הזמנים, כולם חזרו לישיבות". כל אחד וחוויית החופש הגדול שלו. ברכבת הכל נוצץ ומשוכלל, בין הנוסעים לנהג מפרידה זכוכית עבה, ונוסעי הרכבת זוכים ממש ליטול חלק בחווית ההפעלה, בעומדם במרחק קצרצר מתא הנהג השקוף. 
 

האטרקציה של סוף הקיץ

בנסיעה בדרך מגבעת התחמושת עד למדרחוב יפו, אני מנסה לברר עם הנוסעים רשמים ראשוניים:

מוחמד, עובד עירייה במזרח העיר, נשמע מרוצה מאוד מהרכבת: "מאז שהתחילו להפעיל אותה אני עליה. היא קצת איטית עכשיו, אבל אני בטוח שזה רק בגלל ההתחלה. מאז שיש את הרכבת אני לא צריך בכלל את הרכב שלי, אולי אני אפילו אמכור אותו וזהו.." יד שנייה מעובד עירייה. לכל המעוניין.

"זאת כבר הנסיעה הרביעית שלי!" מצהיר אורי בן ה-6, שמחר מתחיל את יומו הראשון בכיתה ב', ואמו שנראית קצת פחות נלהבת מספרת לי שמצד אחד היא שמחה על ה"סידור החדש" שיביא את בנה עד לבית הספר כל בוקר, אך מצד שני קצת חוששת מכמות המשתמשים הגדולה.

הגענו לרחוב יפו, אשר מסילת הרכבת העוברת לאורכו נראית כאילו חצתה את ים סוף. אני ועוזאל עוצרים מול "קפה נאווה" הותיק, ואני מחליט לנצל את ההזדמנות ולהצטרף ל"פרלמנט" הותיק היושב בו, ולשאול את האנשים "שכבר ראו הכל" לדעתם על הפרק החדש בהיסטוריה של העיר.

אני מציג את עוזאל הדובר בפני הפרלמנט, ועוד בטרם התיישבנו הוא כבר זוכה לתגובה ראשונה: "הרכבת הייתה מיותרת לחלוטין. היו צריכים לשדרג את האוטובוסים, והכל היה טוב יותר", אומר הראשון. "אני גר ברסקו, והרכבת לא משמשת אותי בכלל. אם הרכבת נוסעת על קו של מזרח-מערב, היו צריכים לפחות גם קו של צפון-דרום". עוזאל משיב לו ואומר כי חברת "סיטיפס" נבחרה על ידי המדינה להפעיל את הקו הראשון, וכי קו נוסף כבר מתוכנן ויקום בעתיד. "אם הקו הנוכחי לקח 10 שנים, אז אולי הנכדים שלנו יזכו לנסוע על הקו הבא.. אנחנו כבר לא נהיה פה". השיחה עירנית וכולם מנצלים את ההזדמנות לקבל תשובות לשאלות (המון המון שאלות..) ממקור ראשון.  כולם מסכימים בסופו של דיון כי יש לתת לרכבת "מאה ימי חסד", ולאחריהם כולם יהיו חכמים יותר. 
 

אני נפרד מעוזאל הדובר, והולך לברר עם מספר בעלי עסקים, האם הרכבת הביאה שינוי בתנועת הלקוחות?

 בחנות הבגדים לא מבחינים בשינוי בתנועה, אך בהחלט מברכים על "סוף הסיוט" של העבודות והאבק, שבוודאי לא תרם לעסקים.

גם בחנות התכשיטים מסרבים להתרגש יתר על המידה: "כולם הולכים לקניונים ממילא וכבר לא באים לעשות קניות ברחוב יפו, אין מספיק אטרקציות במרכז העיר שיביאו לכאן את הלקוחות. אנחנו בספק אם הרכבת הקלה תביא את השינוי לטובה".

אני מסיים את הביקור שלי וממהר לתפוס אוטובוס לכיוון המערכת של האתר בתלפיות, לשם הרכבת עדיין לא מגיעה. לכו תדעו אולי בעוד כמה שנים תהיה רכבת גם לתלפיות...על המועד אף אחד כבר לא מוכן להתחייב .