יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה במחוז ירושלים ערן שפרמן הלך לעולמו לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן
יניב לוי
12.07.11 / 16:26
ערן שפרמן נפטר אתמול (ב') לאחר שגופו נכנע למחלת הסרטן. ערן היה מוכר כאחד הפעילים המרכזיים והבולטים במחוז ירושלים של מפלגת העבודה, בן 35 היה במותו.
מודעות אבל ניתלו ברחוב הוותיק והשקט במבשרת ציון עם היוודע דבר מותו של ערן שפרמן. בשכונה הקטנה כולם מכירים את כולם ודבר מותו היכה בהלם וכאב את התושבים. ערן, שסומן כהבטחה גדולה בקרב מנהיגות מפלגת העבודה, נלחם בחודשים האחרונים במחלת הסרטן, אך גופו לא עמד במחלה הקשה.
שפרמן ראה בעשיה ובפעילות הציבורית שליחות ודרך חיים. שפרמן האידאליסט והערכי הקדיש את חייו למלחמתם של החלשים מתוך רצון לבנות חברה צודקת וטובה יותר במדינת ישראל. כדי להבין טוב יותר מי היה ערן שפרמן אפשר להיכנס לעמוד הפייסבוק שלו ולקרוא את מאות הפוסטים שפורסמו שם ע"י חבריו מהארץ ומהעולם ביממה האחרונה מאז היוודע דבר מותו.
לצד הפעילות החברתית והפוליטית ערן ראה באקדמיה בית חם ובמרוצת השנים למד במוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובעולם ובכל מקום ייצג את הישראלי היפה
יהי זכרו ברוך.
הנה דברים שכתב היום לזכרו מזכ"ל מפלגת העבודה חיליק בר:
משפחת שפרמן היקרה, אני לא מתחיל אפילו לחשוב ולתאר כיצד אתם מרגישים, ולא לדמיין מי ומה היה ערן בשבילכם. אך אני רק יודע ויכול לנסות לומר לכם מה היה ערן בשבילנו וגם את זה קשה לתאר בכמה שורות. כי אם את הרושם העז והעצום שהשאיר עלינו ערן משך כמה שנות חברות בלבד - אתם חוויתם משך כל חייו, אז אני בטוח שלא ניתן אפילו לתאר מי היה ערן בשבילכם.
כתבה המשוררת נעמי שמר: "עצוב למות באמצע התמוז, דגלי הקיץ נישאים אל על בראש התורן, תור הומה ולא יחדל, כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל". אתה ערן הלכת מאיתנו באמצע התמוז ועל קיצך וקצירך אנסה לדבר בכמה שורות אלו:
ערן, אני פונה אליך ישירות, כי אין מילים שיכולות להסביר כמה אני מצטער על שלא יצא לי להיפרד ממך טרם לכתך, אחרי כל כך הרבה שנות חברות, אישית ומפלגתית.
הלכת מאיתנו לאחר מאבק ארוך וקשה במחלת הסרטן. אך זה לא היה המאבק הארוך והקשה היחידי בחייך. היכרותי איתך מזכירה לי עשרות מאבקים ארוכים וקשים בהם נטלת חלק ואותם הובלת, אך הם לא היו למענך או למען בריאותך, אלא תמיד למען הכלל, למען החברה, למען האידיאלים והערכים בהם דגלת והאמנת בכל ליבך, למען המדינה והחברה בהן חיית.
היה לי ולכולנו כבוד גדול באמת להיות חברים שלך וחלק מחייך. זה לא היה פשוט אגב להיות לידך ולהיות חבר שלך. הרי כל מי שעמד לידך הרגיש קצת תחושת התגמדות וקטנות – תרתי משמע. גובהך, חוסנך והמראה העוצמתי שלך שהוקרן מחיצוניותך ומפנימיותך, נתנה לעיתים לכל אחד מאיתנו להרגיש קצת קטנים לידך ובצדק. קטנים פיזית, קטנים ערכית, קטנים מוסרית, קטנים אידיאולוגית.
לכל העוצמה הזו הצטרף גם החיוך התמידי ומלא הביטחון מהאיש התמיר שהפגין תמיד עוצמה וחוסן. לחיצת היד או החיבוק העוצמתיים שלך שנתנו לנו להרגיש שיש איתנו מישהו חזק, מישהו שיודע איך ומה צריך לעשות ואיך לעשות את זה. מישהו שגרם לנו להרגיש טוב עם הבית הערכי שאנו נמצאים בו – כי הרי אם אתה שם וזה ביתך, אז כנראה עשינו משהו נכון – כנראה שאם אנחנו איתך באותו מקום אז גם אנחנו במקום הנכון.
ערן, היית ההגדרה המדוייקת ביותר ל"אדם רב פעלים ואיש אשכולות", פעיל מרכזי ומנהיג במשמרת הצעירה משך שנים, יו"ר המשמרת הצעירה במחוז ירושלים שם הכרתי אותך לעומק, מזכיר בינלאומי של המשמרת הצעירה, סגן נשיא ה-IUSY מטעם ישראל, לוחם חברתי, אדם חושב ורב השכלה, ומה לא בעצם. כמה הספקת לעשות ולעצב בחייך הקצרים. קשה לא לבכות כאשר חושבים מה עוד היית עושה ומה עוד היית תורם אילו ניתנת הייתה לנו הזכות כי תחיה בנינו עוד שנים רבות.
ערן, אני מדבר אליך ישירות כי לא נתפס לי לדבר אליך בלשון עבר. לכתך מאיתנו בדמי ימיך היא בלי צל של ספק אובדן כבד למפלגת העבודה, למשפחתך ולחבריך, ואני לא מתבייש לומר גם למדינה ולחברה בה אנו חיים, מדינה וחברה שצריכה אנשים כמוך בתוכה, מדינה וחברה שלא תמיד ברוכה ומשופעת באנשי אשכולות צעירים, אידיאולוגיים ורבי מעש ברמה שלך. גם כך אין לנו הרבה כמוך. ועכשיו איבדנו גם אותך.
אני שולח לכם משפחת שפרמן את תנחומי מפלגת העבודה כולה, על פעיליה ומנהיגיה, על כל מכיריו ומוקיריו של ערן, דרכו וחייו. והם רבים מאוד. שלא תדעו עוד צער.
ערן אי רוצה שתדע שנזכור אותך תמיד תמיד, ומקווה כי משפחתך תראה גם בנו משפחה, כי היית לנו לאח אמיתי.
יהי זכרך ברוך.
