תמונה ראשית

תובנות מהדרך



אדם צועק את שחסר לו. חסר לו ביטחון - צועק ביטחון, חסר הדדיות- צועק הדדיות,חסר לו עזרה - הוא צועק עזרה?

בפקקים של השעה 8:00 בבוקר, כשכולם בדרך לאנשהו אפשר לראות ק ופסאות על גלגלים שאוספות בהם פיהוקים, כוסות קפה,שיחות בפול ווליום ואנשים בוהים - עומדות ומחכות להתקדם הלאה. לאן כולם נוסעים? מי הוא אותו אדם שעומד לידך עם הקופסה על גלגלים שלו, מה הסיפור של הזאת עם המרצדס מה היא עושה בחיים? איך ההוא קם היום בבוקר? מה היה לו אתמול בלילה? אני נשאבת להיפנוזת כביש מוכרת שאפופה בעייפות דרגה 8.

צילום: רון שושן

צפירה של ההוא בקופסא מאחוריי לוחצת עלי להתקדם, אבל מדוברבחצי סנטימטר של קידום. כל דקה מרגישה כמו שעה, וכל ה15 דקות שהפקק לוקח מרגיש כמו נצח אחד מתמשך. כמו קופסאות שימורים בסופר ככה כולנו עומדים ביחד בשלוש נתיבים שעומדים להצטמצם לנתיב אחד.
עם ישראל חי! והוא נמצא בפקק.


ברגע אחד של השמעת סירנה חזקה המודיעה על כך שמישהו צריך עזרה כל העומס והשורות הצפופות מוצאים את הדרך שלהם לסטות הצידה ולפנות מקום, לעזור.

לרגע אחד של השתלבות עם העדר וסטיה הצידה עד שהאמבולנס יעבור בשלום כמה שיותר מהר, עולה בי מחשבה על זה שהלוואי וכמו בכביש, גם במסלול חיינו שבנוי משבילים שמתפצלים, ממחסומים, מעיכובים, משינויים בדרך וגם לפעמים (שלא נדע) ממצוקה נדע לפנות הכל הצידה ולעזור. או יותר חשוב מזה לבקש עזרה.


"סליחה אחי איך אני מגיע ל.." זאת שאלה שפעם, לפני המצאת הGPS נשאלה בלי סוף. אנשים היו עוצרים אנשים באמצע הרחוב ומבקשים עזרה, הדרכה, הסבר ולאיש זה לא היה לרגע אחד מוזר או לא במקום. היום, אחרי שהGPS הגיע לעולם ואיתו הקידמה שבזכותה כל מה שאנחנו רוצים -יש, וכל מה שאנחנו צריכים - מגיע עד לפתח הבית, וכל מה שאנחנו מחפשים- אנחנו מוצאים.

אבל ברגע שלב נשבר, חרדה עולה או פשוט תקופה של ערפל פוגשים אותנו במסלול חיינו, ברגע שאנחנו צריכים לבקש עזרה אנחנו לא מוצאים את הכפתורים המתאימים. כי מי צריך עזרה שאפשר ברגע ללבוש מסיכה של "הכל טוב" תשדר לעולם שטוב ויהיה לך טוב זאת גישה שמאוד התפתחה עם הקידמה אבל האם היא באמת עוזרת לנו?


כשאנחנו צריכים עזרה בכביש יש לנו את הסימנים הברורים לכך - ארבע ווינקרים, אפוד זוהר או שיחת חילוץ.

בחיים עצמם כשאנחנו צריכים עזרה זה פשוט יופיע בצורת לחץ, חוסר שינה ובמצבי רוח משתנים. והאם מישהו מזהה את הסימנים האלה כקריאה לעזרה?

שניה הדר
למה כלכך קשה לנו בני האדם לבקש דבר כלכך הגיוני וטבעי שנקרא עזרה?

לכולנו היו או יהיו עיכובים בדרך דווקא כשאנחנו הכי ממהרים, ערפל דווקא בזמן שאנחנו בדרך חשוכה, ניתוק מהקליטה דווקא כשאנחנו באמצע דרך לא מוכרת. שלא תטעו הכל אנחנו יכולים לעבור, זמן הוא דבר שעובר בכל רגע ושניה אחת קטנה לא תחזור על עצמה שוב. אבל עם מעט אומץ, כנות והבנה אחת קטנה וחשובה שאנחנו בסה"כ בני אדם ולא מכוניות עם עזרה זה יהיה הרבה יותר פשוט.

מאחלת לכולנו להיות קשובים לעצמנו ולסביבה שלנו ולעזור בזה שפשוט נהיה שם. גם אם זה לזוז רגע הצידה, גם אם זה לבקש רגע הסבר.. אחד בשביל השני ואחד בשביל עצמו.
ממני אליכם, עם המון אהבה ובתקווה שעזרתי אפילו קצת.
שניה.

 


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה