תבנית הפרפר

השבוע חל יום ההולדת העיברי שלי.
אני זוכרת איך כשהייתי קטנה לא הייתי ישנה בלילה מרוב ההתרגשות. אמא הייתה אופה בשבילי עוגה בצורת פרפר כל שנה. וכל שנה מחדש הדבר היחידי שהשתנה בתבנית היה המספר שהופיע עליה.

השנה, אם היה עדיין את אותה תבנית האגדית היה רשום עלייה את הספרה 31. מעניין אם היה אפשר להיכנס לתוכה שתי ספרות חשבתי, ומה אותה ילדה קטנה הייתה מאחלת לאישה של היום בת ה31 כשהיא מכבה את הנרות?

כל הילדות שלי השאלה "מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?" הייתה משתנה אחת לכמה שנים, מאסטרונאוטית, לבת ים, לווטרינרית, לדוגמנית, לחוואית ולשחקנית. עדיין, למרות עבודה, למרות קריירה ולמרות קבלות, מידי פעם עולה השאלה, נו מה הלאה? מה את רוצה להיות? וכדאני לא מצליחה לענות על הדאלה הזאת גם לא בפני עצמי אז יש שתי אופציות: הראשונה – להשתגכע. השנייה: ללכת לאיש מקצוע. וככה היה..

החלטתי שהמתנה שלי לעצמי לגיל 31 זה ללכת ליעוץ מקצועי. התייעצתי עם אחותי והיא הביאה לי מספרים של כמה אנשים תותחים, אבל בניהם עמדה פרופסור אחת מתוקה להפליא שאיתה זה הרגיש נכון. כי היא גם הייתה נחמדה, וגם הייתה יקרה מאוד שזאת הנחת היסוד שלי לגבי דברים טובים – אם הם יקרים זה כי הם טובים.

הגעתי אליה הביתה, הבית גדול, חמים ומזמין פנימה. היא פרסה בפניי מספר מבחנים שהייתי צריכה לענות עליהם במספרים, באותיות ובעיגולים. אחרי זמן רב שבו התלבטתי בין תשובה א' לתשובה ב' שמתי לב שאני קצת לוקחת את הזמן יותר מידי ומסכנה גבר פרופסור היא כבר עייפה. אז ישר קשקשתי והגשתי לה את המבחן. (כמו בילדות, כך גם בבגרות).

התוצאה לא חידשה לי הרבה ומסתבר שגם לה. ואלו הם תוצאות המבדק עד כה: אני אדם של חופש, אבל ביחד עם זה אדם שחייב דד- ליין. אני אדם של אנשים וטוב לי אינטראקציות עם אנשים, אבל אם מישהו באינטראקציה שלא נעים לי איתו אני אסגר מיד (זה לא ככה אצל כולם?). אני צריכה שיגידו לי מה לעשות אבל שלא ישבו לי על הראש וכו וכו וכו..

דברים שהמאבחנת להקלות בתיכון וביסודי אמרו לי גם אז. אבל אז היה משהו שהדאיג אותה מבין העמודות – "הchallenge שלך לא גבוהה. אם היית בת 60 זה לא היה מדאיג אותי, אבל את בת 31 יש לך עוד זמן לקחת על עצמך אתגרים" גברת, באמת. לא הספיק כל האתגרים שעברתי בחיי האישיים עכשיו אני גם אמורה לחפש אתגרים בחיי המקצועיים? כמה בן אנוש יכול להכיל במסע חיים אחד בלבד? כן, אני מבינה – איפה שנוח מידי צריך להתחיל לדאוג ובלה בלה בלהכל הקוצ'אריים מהטיק טוק ישר קופצים לי לראש. אבל למה ביטחון הפך למילת גנאי? ואיפה הוא? איפה מוצאים את הביטחון? זה שאומר לך במה את טובה ולכי עם זה חזק יותר, גבוהה יותר, ממוקד יותר? הא? זה כל מה ששאלתי גברת פרופסור, אני באמת לא רוצה יותר מזה.

גני תקווה, השנה עדיין 2023 ואני מרגישה שעבר נצח. השעה כבר שש וחצי בערב והזמן שלנו אוזל. אומנם מצאתי מקום שונה להיות בו אחה"צ ועוד בחברת אישה מעניינת וחביבה מאוד, אבל לא מצאתי פורקן לתסכול שלי.

ובדרך חזרה הביתה חשבתי וגם התגעגעתי פתאום כל כך לפעם. לתבנית הפרפר, ולהתרגשות לקראת הגיל החדש ולתקופה הזאת לפני שהכל נהיה מסובך יותר. לפני הבגרויות, הכישלונות, האכזבות..לתמימות, לדמיונות ולחלומות.

נכנסתי למעלית והסתכלתי עלייה במראה, בחורה בת 31 עם שיעורי בית ביד ומבט מוכר עוד מימי התיכון אחרי שיחה עם יועצת השכבה - מתוסכל, מובס, ירוד. אבל אז הסתכלת טוב יותר,
אני אוהבת אותך אמרתי.
מזל טוב! בת 31 לא מחפשת אתגרים עאלק, אם היית יודעת רק רבע מהם גברת פרופסור.. היית גאה.
אולי כמעט כמו שאני גאה בי עכשיו.

ממני אליכם עם המון אהבה,

שניה