מתנות לחגים, מתנות לחיים

ארוחת החג המשפחתית הסתיימה. כולם עלו לישון ורק היא, כמנהג שפיתחה וטיפחה בשנים האחרונות, נשארה למנה אחרונה בחוץ לקנח ביחידיות עם החברה הוותיקה שלה, היא עצמה.

כוס יין לבן מסוג שרדונה וסיגריה מגולגלת ביד, עומדת במרפסת ומסתכלת לשמיים השחורים שמתגלים כשהיא יוצאת מהעיר המוארת. הכל הרגיש לה כמו דה ז'ה וו, היא הייתה כאן כבר, באותו מקום, באותה הפוזה ועם אותה הבנה שמסרבת לשקוע – שנה הסתיימה, מתי זה קרה? הסתכלה על הכוכבים הנוצצים ובלי יותר מידי רשמיות, ביקשה משאלה אחת קטנה -
"בבקשה עשה אותה שנה טובה."

פתאום עלה בה זיכרון ילדות מתוק. איך אמא שלה נהגה לענות לה בכל פעם כשביקשה משהו חדש- "את תהי ילדה טובה ותקבלי", "תעשי שיעורי בית ונקנה ביחד", "תסדרי את החדר ואת יכולה להביא חברה". היא רצתה לתת לה ערך לדברים, שתדע שאפשר לבקש אבל שצריך גם לדעת לעשות. והיא הילדה ידעה שרק ככה כשתקבל את מבוקשה, שאין פה רק צד אחד שנותן. היא למדה שיעור חשוב. היא הכירה לפתע את המושג החדש "הדדיות".

היא נזכרה גם איך השיטה הזאת התפתחה עם השנים. וכשהייתה בחטיבה וכל הבנות התחדשו בג'ינס חדש של LEVIS דגם 501 היא רצתה גם. היא ידעה שזה יהיה כרוך במשהו, אז שאלה את אמא. והיא כהרגלה אמרה "את שמה 200 שקלים, אני את השאר" והיא התרגזה. אוי איך היא התרגזה, התרגזה על כך שהכל אצלה צריך תמיד להגיע בעבודה קשה, ולמה בעצם? הרי היא יכולה לקנות לה אותו ועוד הרבה בשנייה. והיא ראתה את כל החברות שלה פשוט מבקשות ומיד לאחר מכן מקבלות, בלי שום תחושת אשמה. אז לא הבינה "למה אמא למה תמיד אני שונה?" והיא, חזקה ואוהבת. לא נופלת למניפולציות של נערה מתבגרת חייכה ואמרה "אני רוצה שיהיה לך ערך. וערך שווה יותר מכל ג'ינס חדש או כסף. את רוצה? יש לך בחירה"
העבודה הראשונה שלה הייתה בכיתה ז'.

היא וחברות שלה צבעו גני שעשועים ביישוב תמורת 15 שקלים לשעה. באחד הימים אחת השכנות עברה ושאלה "את עושה בייביסיטר?" והיא עמדה שם עם הצבע ביד, מגמגמת כי היא יודעת כמה אמורים לקחת לשעה ואז לאחר חישוב מהיר בראש צעקה לעבר השכנה "אני לוקחת 17 שקלים לשעה" פחדה אולי היא הגזימה, אבל השכנה הסכימה.

עם הזמן נצבר הכסף והמוניטין של הבייביסיטר, אמא שלה קנתה לה בהפתעה את הג'ינס שעליו היא חולמת. והיא עמדה שם בחדר שותקת, לא מבינה ואז שואלת.. "אבל למה?"
עברו השנים, ואותה נערה חושבת לעצמה הפעם במרפסת, אולי אמא ואלוקים לא כלכך שונים? כי גם לאלוקים אין בעיה להביא לנו את מה שאנחנו רוצים ברגע אחד. אבל, ואולי הוא, כמו אמא רוצים שניקח בזה חלק? שנדע מהי הדדיות? וככה שמעה אותו מדבר אליה באותו ערב חג במרפסת,
את רוצה שנה טובה? בואי תעזרי לי לעשות אותה כזאת עבורך. את רוצה הצלחה? -תתמידי.
את רוצה אהבה? - תתני. את רוצה כסף? - תחסכי. את רוצה טוב?- תעשי טוב. את רוצה אותי איתך?- תתפללי. ההשתדלות שלך היא המנוע שלי.

רק לפני שנה ישבה לה באותה פוזה, באותו מקום באותה מרפסת. מסתכלת על הכוכבים ורק מבקשת. תן לי להעריך את מה שיש. לעבוד בשביל להשיג את מה שאין, ובבקשה אלוקים תן לי להגיע גם בשנה הבאה לאותה מרפסת שבה כל פעם מחדש –תובנה חדשה נופלת.

מאחלת לכולכם, חתימה טובה ושנה מהממת..
ממני אליכם,
שניה.