מניסוי במעבדה - לניסיון בחיים

במכון ויצמן לפני כמה שנים עשו ניסוי חברתי על עכברים. הם רצו לדעת אם גם לעכברים יש את אותם אינסטינקטים חברתיים כמו שיש לנו, אם גם להם יש קנאה, ריבים, יצרים וחברויות.

הם בנו להם מין "בית האח הגדול" מותאם אישית לגודל שלהם אבל עם כל החבילה – חדרים, יציאה לחצר מוגדרת, וויסות של טמפרטורה מסוימת וכמובן אח גדול אחד ששולט על החוטים. מסתבר, שהעכברים דומים לנו ביותר מ-98 אחוזים. אנחנו אומנם לא עוברים ניסויים כמו העכברים, אבל אנחנו כן עוברים ניסיונות.

בתקופה הזאת שנקראת תשעת הימים, בתקופה הזאת שכל הניסיונות האפשריים קורים אפשר להרגיש את האנרגיה השונה באוויר – ירידת מתח אחת גדולה (ואני עדינה בתיאור). גם לעכברים היו ריבים, הייתה קנאה וחלוקה לקבוצות, אבל ברגע שהוציאו את כולם מהניסוי והשאירו רק עכבר אחד בתוך ה"בית" החוקרים דיווחו שהוא נכנס לדיכאון.

מה אפשר ללמוד מהעכברים האלה? מה אפשר ללמוד מהניסוי? ומה אפשר ללמוד מהניסיונות שלנו?

דבר ראשון הוא שגם אם אנחנו חושבים שלא – אנחנו חייבים חברה. סביב כל חברה יהיו מחלוקות, ריבים ויצרים. להבדיל מהניסוי החברתי הזה, אנחנו בחיי היום יום שלנו יכולים לבחור את הסביבה שלנו. התמודדויות יהיו לנו תמיד, אבל חשוב לזכור שזה לא ניסוי, אלא ניסיונות.

ניסיונות לא באו להוריד אותנו, הם באו ללמד אותנו. למה זה כזה חשוב? כי רק עליות ומורדות מחזירים אותנו לחיים שלנו. כמו מוניטור שמחובר לאדם בבית החולים, כשהקו עולה ויורד זה מראה על היותו עדיין בחיים. ככה גם אנחנו, מחוברים לחיים שלנו יש לנו עליות ומורדות. ודווקא כשהקו ישר, כשאנחנו רוצים שיהיה לנו רק טוב בלי יותר מידי ניסיונות, בלי יותר מידי קשיים בלי עליות ומורדות – הקו הזה מסמן על חוסר חיים.

אני בתקופה כזאת, תקופה שהקו למטה קצת אבל הוא תכף יעלה שוב. אם רק נשכיל לראות את זה כתקופה, כהתמודדות, כניסיון ולא כניסוינתן מקום לתקווה בלב.

בתקופה כזאת אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חלק מחברה, חלק מכלל.  ועם כמה שזה קשה בעולם שהוא כולו מקדש הצלחות אישיות, השיגים אישיים או להראות לעולם שהגשמנו עצמנו, אסור לנו לוותר על הרצון שלנו להצליח כחברה וכחלק מכלל. זה מאוד קלישאתי להגיד שעל שנאת חינם נחרב בית המקדש, אבל אנחנו רואים את זה יום יום במקדש הפרטי שלנו. הלב שלנו. כשאנחנו שומעים על הפילוג בעם, על חרמות ועל אי קבלת האחר.

התשובה הכי קלישאתית כשדוגמנית נשאלת בתחרות מלכת יופי- "מה החלום שלך?" היא "להביא שלום עולמי" אולי כבר התרגלנו לפתח ציוניות לתשובה הזאת בגלל שעדיין לא ראינו תוצאות בשטח, אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות להחיות ולהפוך את הקלישאה למציאות.

אני מאחלת לנו שלצד כל החלומות האישיים שלנו וההישגים שלנו נמצא מקום בלב לכל הסובבים אותנו. לא מדובר בנוסחה מדעית מפוצצת של מדענים ממכון ויצמן. זה יכול להתחיל ממשפט קטן כמו "בוקר טוב" במעלית לשכן שראינו פעם ראשונה.

מאחלת לכולנו אהבת חינם בשפע וצום קל לכל הצמים.
ממני אליכם עם המון אהבה,

שניה.