מה לא תכתבי בשביל עוד כמה לייקים?

כשאני יושבת לכתוב את הבלוג הזה, אני מרגישה כמו בתוך מערבולת בלב ים של רגשות. יחד עם הרגשות הפחות טובים, מצאתי אי של שפיות בלב הים הזה.

אני לא יודעת אם זה הירח המלא שהיה השבוע והציף את כל הרגשות או שזאת בכלל הייתה פרשת שי אביטל שעלתה לכותרות.

כשהפרשה הזאת עלתה לכותרות, גם הזיכרונות שלי עלו שוב. זה לא דבר כל כך קל לחזור לאותה תקופה, לאותו ערב, לאותה סיטואציה.


קיבלתי הרבה תגובות במהלך השבוע. "אמיצה" , "תודה ששיתפת", "לפחות היית חכמה מספיק כדי לברוח בזמן" אבל אני לא הרגשתי ככה. גם לי יש האשמות על מה שקרה ואיך הגעתי, אני הצעירה, אז בת 22 אבל כבר עובדת בעולם הזה מספיק זמן בשביל לא לשים לב לכל ההתנהלות הלא מקצועית הזאת מההתחלה? אולי בכלל אני שותפה לפשע?

מישהו כתב לי באינסטגרם שאני מחפשת תשומת לב ולהעלות את העוקבים שלי ושבגלל זה אני "רוכבת" על הגל. קראתי את ההודעה הזאת, המילים היו לי מול העיניים ולא האמנתי שמישהו יכול לחשוב ככה בסיטואציה כל כך רגישה ומסורבלת.

אני חושבת שבאותו זמן, לא הייתי אמיצה. פחדתי ובצדק מההשלכות שיכלו לבוא בעקבות הפצת המקרה שלי. דוגמנית בשנים הראשונות לקריירה שלה, לא מקושרת עדיין, לא הכי מוכרת, לא יכולה לבדה להתמודד מול האיש הכי חזק בתעשייה באותם זמנים ובגלל זה באמת לא דיברתי עד עכשיו. ואני בטוחה שאת אותה תחושה סחבו שאר הבנות.

כשתיק נסגר מ"חוסר עניין לציבור" את רק מבינה כמה לא רלוונטית הפגיעה שלך. או כמו ששי היה דואג להזכיר לי בכל פעם מחדש "את לא מעניינת אף אחד עם החרדות שלך". אז פשוט תמשיכי הלאה ותנסי להדחיק כמה שיותר עמוק את אותו ערב שחור ואת ההודעות האפלות. את המבט הרעיל ואת הפה החלקלק שבכל פעם מחדש היה משתק אותך מירייה של משפט אחד.

שנים הייתי מסתובבת אחרי שברחתי משי בין סטים, השקות, מסיבות או סתם הליכה על הטיילת ורואה אותו, חופשי, מאושר וחסר כל פחד. כל פעם לצד מישהי אחרת ולא האמנתי שהוא ניצח. אני רק הייתי חלק מרשימה של נפגעות "קל" מאותו אירוע והוא יצא ללא פגע. אך היום, נראה שאור חדש עולה. אני רוצה להאמין שזה באמת מה שקורה. שהיום כל מי שמטריד, פוגע, מנצל את מעמדו וכוחו, ידע שאין לו מקום יותר בחברה שלנו, הפחד עדיין קיים אבל הוא מתחיל להתפוגג עם "יותר התעניינות הציבור".

היום, במבחן הזמן, כשאני מסתכלת על הסיטואציה בדיעבד, ואולי הדעה שלי לא תהיה הכי פופולארית - אני חייבת לו תודה. תודה שקראת לי פח – דנית, תודה שקראת לי משעממת, תודה שאמרת לי שלא יצא ממני כלום ותודה גם על כל הדלתות שסגרת לי שלא קיבלת את מה שרצית. מהמקום הזה גרמת לי להיות יותר חזקה ויותר מאמינה בעצמי כדי לא לשים את התקוות שלי אצל אנשים כמוך. רק רציתי להוכיח לך כמה אתה טועה. ידעתי שזאת תהיה הנקמה הכי מתוקה שאני יכולה לתת לך כתגובה-  לראות אותי מצליחה. אבל מרוב הדחף הזה להוכיח לך, פתאום הבנתי שאני מוכיחה רק לעצמי. אומנם בצורה מעוותת, אבל הבנתי שאף אחד אחר לא יאמין בי אם אני לא אאמין בעצמי, כמו שאף אחד לא יכול לנפץ את החלומות שרק אני יכולה להגשים. שאין שום קיצורי דרך, כי תמיד בסוף נצטרך להשלים את הדרך שדילגנו עלייה. שיושר ועבודה קשה מביאים לתוצאות ולא שום דבר אחר.


אז הנה משהו ממני אליכם –חלומות נועדו כדי שנגשים אותם, אנחנו עצמנו. עם עבודה קשה ואמונה עצומה בעיקר בנו ולא באף אחד אחר שיבטיח שיעשה את זה עבורנו.

אל תתנו לשום אדם באשר הוא אדם ולשום סיטואציה להוריד או לנפץ לכם את החלום.
אני שולחת חיבוקים לכל מי שחווה פגיעה, מילים קשות וזלזול. תמשיכו לחלום, תמשיכו לעבוד קשה עבורם, תמשיכו להיות ישרים ונאמנים לדרך שלכם.
ממני אליכם עם המון אהבה ואמונה,
שניה