לפעמים חלומות מתגשים

גדולי הקואצ׳ינג ומאמני התודעה יפתחו תמיד בשאלה "מה החלום שלך?". ובכן, כשהיינו ילדים החלומות שלנו היו לנו מאוד ברורים. חלקנו רצינו להיות גיבורי על, חלקנו רצינו להיות וטרינרים וחלקנו רצינו להיות אסטרונאוטים. אבל אז קרה משהו, התבגרנו. ובתהליך הזה של החיים שנקרא "התבגרות" לפעמים מגלים שהחלומות שלנו שלא כמו בשיר, לפעמים בכלל לא מתגשמים.

הווטרינר התייאש כשסיפרו לו שמדובר בשמונה שנות לימוד, האסטרונאוט כבר לא מצליח להבדיל בין מערכת השמש לבין מערכת היחסים בינו לבין הפסיכולוגית שלו וגיבור העל הבין לבסוף שמדוברבכלל בדמיונות פרועים של מארוול.

ואז רוב חיינו הבוגרים אנחנו פתאום מוצאים את עצמנו בלי חלום, בלי מטרה ברורה ועם שתי שאלות שקופצות מאחת אל השניה: "מה אנחנו באמת רוצים?" לבין "מה החלום שלנו?"

בשלושה חודשים האחרונים אני קופצת בין השאלות האלה הרבה, בכל רגע ביום שלי בין אם זה הרגע הכי סתמי לבין רגע שאני יודעת שהוא יכול להיות משמעותי בשלב כזה או אחר בחיי. זה יכול להות בין איזה קפה להכין שחור? או נס? וזה יכול להיות בין איזה סוג של אדם אני בוחרת להיות כל יום מחדש משמעותי? חי? קיים? או פשוט נוכח בעולם הזה?

חבר טוב שלי מתן שדיברתי עליו לפני כמה בלוגים פה עובר איתי תהליך של שיקוף החלומות שלי לעצמי. באחד החלומות שסיפרתי לו שאני רוצה להגשים היה "לטייל" והשני היה "להתנדב".

כנראה שהקוסמוס ברגע שאתה מדבר את החלומות שלך ומוציא אותם לאוויר העולם, כבר עושה את החישובים שלו להפגיש אותך בין החלומות שלך להגשמה שלהם, ואז קרה הדבר הבא:
"שלום, שמי יעל בת 22 גרה בכישורית כפר לאנשים עם צרכים מיוחדים, לפני שנה טסתי לטיול אחרי צבא עם חברה שליוותה אותי בתקופה הזאת. ועכשיו בגלל התקופה של הקורונה לא יכלתי לצאת מהכפר כי שמרו עלינו אז לא יכולתי לעשות דברים שאני חולמת.
אני מחפשת שותפ/ה להצטרף איתי טיול של שמונה ימים במכתב רמון כהכנה לשביל ישראל.
אני עצמאית פשוט רוצה שיהיה איתי מישהו ברגעי החרדה והפחדים שלי.."
זה היה צילום מסך מסטטוס שפורסם בפייסבוק של מתן. והתשובה הייתה "בוא נעשה את זה!".

השבוע נפגשנו איתה, עם יעל. 1.65 של ביישנות וסקרנות מהולים אחד בשני כמו ג'ין וטוניק. עיניים חומות של איילה וחיוך שממיס לבבות.

יעל סיפרה לנו על עצמה ואנחנו סיפרנו לה על עצמנו, לרגע הרגשתי שבכלל משחק התפקידים פה התחלף והיא זאת שאני בכלל צריכה בחיי כדי להתמודד עם הדחיינות שלי והפחדים שלי כדי להגשים את החלומות שלי.

היא פתחה מפה והדהימה את שנינו עם הידע שלה. מי יודע היום לקרוא מפות? "נעלה את ההר הזה, נגיע לחניון הזה והזה בשעה ככה וככה.." היא אכלה אותנו בלי מלח והשאירה את שנינו עם פה פעורוהתרגשות עצומה. אנחנו הולכים לעשות את זה!

מתן שאל אותה "מה החלום שלך?" והיא חשבה על תשובה נכונה מספר דקות. בזמן שיעל חשבה על העתיד שלה, אני ישבתי מולה והרהרתי על שלי.  
כי כשהחלומות שלך מתנפצים ביום בהיר אחד אין לך ברירה אלה לחשב מסלול מחדש בממד החלומות שלך, אבל מאיפה מתחילים?
"אני רוצה להתגבר על החרדות והפחדים שלי. זה החלום הכי גדול שלי. אה, ולטייל כמובן"
ואז זה התבהר לי. זה גם החלום שלי!

אנחנו רגילים להסתכל על השמיים כשאנחנו מדברים על אלוקים, אבל אנחנו שוכחים שאלוקים נמצא איתו בכל מקום, גם פה על הקרקע, בבני אדם, בחיוך על פניו של אדם אחר או בהבנה חדשה שנחתה לה בתודעה שלנו. אלוקים ייתן לנו את כל האפשרויות להגשמת החלומות שלנו, אנחנו רק צריכים מידי פעם לזכור גם להסתכל על המציאות למטה ולא רק לשמיים, או בפייסבוק במקרה הזה.

כי כדי להגשים חלומות גדולים, צריך להתחיל בפרטים הקטנים. ככה נוצרת משמעות, ככה נבראת הגשמת חלום, ויעל... היא לא יודעת, אבל היא הולכת להגשים לי שניים כאלה.
בקיצור, יש למישהו מוצ'ילה?

ממני אליכם,
שניה