תמונה ראשית


התפקיד הכי קשה לנו כעם זה לזכור. אבל זה גם הכוח שלנו. לזכר

לזכרם. שניה הדר

בוא נודה על האמת, זה לא דבר כזה קל לביצוע.
אני זוכרת שפעם הייתי מתאמנת שעות בשביל לזכור את המספר טלפון החדש של ההורים שלי בעל פה כדי שאדע אותם לעת הצורך או של חברות וחברים שלי מהכיתה. הייתי שרה מספרים וזה הייתה מין תחרות סמויה ביני לבין עוד חברים- כמה מספרים אנחנו זוכרים בעל פה.
היום מודה, אין לי מושג מה הטלפון של אחד ההורים שלי בעל פה.


הקידמה שיבשה לנו את הזיכרון או פשוט הקלה לנו את הנושא. יש את האנשים שעדיין זוכרים מספרים בעל פה אבל תכלס, נדירות הפעמים האלה שבהן יצטרכו לשלוף את היכולת המרשימה הזאת לזכור.

הקידמה לא רק שיבשה לנו את היכולת לזכור מספרי טלפון, זה ממשיך בעוד דברים קטנים כמו "תזכיר לי מאיפה אנחנו מכירים..?" או ל "מה השם שוב תזכירי לי?" אנחנו כבר לא זוכרים כלום בלי תמונת פרופיל כמעט.


זיכרון.. למה זה דבר כל-כך חשוב?
מימי התנ"ך אנחנו מצווים לזכור "זכור את אשר עשה לך עמלק.." לא רשום בשום מקור היסטורי משהו כמו "זכור את תאריך יום ההולדת של אישתך כי דמך בראשך יהיה..."

למה, אם גם ככה קשה לנו לזכור דברים כל-כך פשוטים כמו טלפונים ושמות או תאריכים מסוימים, אנחנו צריכים לזכור דווקא רגעי כאב, פחד וחולשה? ובעצם, מה חשוב בלזכור? למה לא פשוט לשכוח? לשכוח זה דבר קל, אני חושבת שאנחנו גם די טובים בזה.. ואולי כאן בעצם הבעיה?
מאוד קל לנו לשכוח. קל לנו לשכוח שלפני שנתיים היינו בסגרים, קל לנו לשכוח שלפני שבוע היו פיגועים כל יומיים, קל לנו לשכוח דברים שלא נעימים לנו.


שמעתי ראיון לפני כמה ימים לקראת יום השואה, "איך עוזרים לילדים של היום לזכור את יום השואה?" אז פתחו להם סטוריז של הסיפור של אווה, ופתחו לזה גם טיק טוק ויש גם טקסים פה ושם וגם הופעות שזמרים שרים לכבוד יום השואה..הכל כדי שיהיה קל לילדים היום "לזכור" את היום החשוב הזה. אני זוכרת שבראיון דיברו אל אחת התלמידות והיא אמרה משהו כמו "לפני שנה המורה הראתה לנו סרטון מזעזע מהשואה והיה לי מאוד קשה לצפות בזה״. חשבתי לעצמי בראש "חמודה שאת.. לך היה קשה לצפות בזה? באמת? כי הם עברו את זה״.


זה היה די מדאיג לראות את זה או בכלל לחשב על זה. פעם ראשונה נפלה לי התובנה שבעוד 20 שנה לא יהיה לילדים של הדור הזה הזדמנות לפגוש ולהכיר ניצול שואה אחד. אז איך משמרים זיכרון?


בהבנה אחת. פשוטה מאוד. שזיכרון זה כוח.
לא סתם אומרים שעם שאין לו היסטוריה גם אין לו עתיד. הזיכרון הוא הכוח שיוצר חיבור.


זיכרון מחבר בנינו, בין עבר ועתיד ומחבר אותנו לזהות שלנו. יהודים.


והיום יותר מתמיד, הכוח הזה בידיים של מי שמעביר אותו הלאה לדורות הבאים. זה קשה, אני יודעת. כולנו יודעים. הגיבורים האלו עברו דברים הזויים ואני בדמעות כותבת את השורה הזאת. אבל זה אנחנו. זה מי שאנחנו. זה חלק מההיסטוריה שלנו מאז ומתמיד.


ואסור לנו לשכוח, שבזכותם אנחנו כאן.
לזכרם.


עם המון אהבה,

שניה.


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה