כמעט שלושים

אני לא טובה בלתכנן. יותר נכון אם ארצה לדייק את זה, זה כאילו שאני מסתובבת בעולם עם שלט ניאון מעל הראש שמתנוסס עליו המשפט "אנחנו מתכננים תכנונים ואלוקים מצחקק צחקוקים."
משפט שתמיד אומרים כדי לנחם סיטואציה שלא יצאה לפועל אבל בעצם רק מחמירה את המצב.



והנה אני, בסיטואציה חדשה שלא הכרתי בכל כמעט 30 שנותיי כאן על הכדור - לתכנן את היום הולדת שלי.
כבר הזכרתי שזה יום הולדת 30? אז כן. הקיץ, אם ירצה ה' אחגוג את יום הולדתי ה- 30. מלחיץ לכשעצמו אבל לא הנורא מכל. מה זה הנורא מכל? – הרשימה. (מוזיקת רקע של הצלצול בסצנה שהוא עם המסכה מתגלה מאחוריו).

הרשימה. הרשימה זה דבר איום ונורא כי היא כל שנה משתנה. מתקצרת או מתארכת תלוי כמה חברה טובה היית. האם זה יהיה מה שחלמת עליו? או האם זה יהיה הסיוט של כל בית אב בישראל – הקיץ של אביה סטייל?

אז החלטתי להיות בוגרת ולעמוד מול אותו פחד נורא. לקחתי את עצמי בידיים, הכנתי לעצמי כוס של ויטמינצ'יק קר עם קש בצבע סגול, דף ועט והמשכתי לגלול ברשתות החברתיות כדי להתנער מאחריות. אולי אפשר לוותר על זה בכלל? כולה יום הולדת, את מי אני מעניינת בכלל? גם ככה גיל שלושים זה כבר יותר מידי לבחורה אחת. אז להכביד עכשיו על כולם?

אני זוכרת שפעם בתור מתבגרת עשיתי רשימה של דברים שארצה להספיק עד גיל שלושים. ביניהם היה רשום לקנות בית, לגדל סוס פוני ועוד ארבעה כלבים, להיות בעלת תואר ראשון (במשהו) להיות אלופת ישראל בהתעמלות קרקע, אמא ואישה לתפארת מדינת ישראל. אה ולהישאר רזה.

מיותר לציין כמו שאמרתי בהתחלה – אנחנו מתכננים ואלוקים צוחק – מתלבש עכשיו כמו כפפה ליד. אבל בכמעט שלושים שנה שאני חיה כאן על הכדור, אני מבינה כמה תכננתי חלומות של מישהי אחרת. מישהי שראיתי כנראה בטלוויזיה או משהו ושהיא בטח לא עברה רבע מהדברים שאני עברתי.

כמעט שלושים שנה של הכל ושל כלום. כמעט שלושים שנה של עליות מרשימות וירידות שראויות לפרס נובל על שפיות שעוד נשארה בי אחריהם.
והכל מתרכז בדבר אחד – אני. בחורה שלמדה כבר על בשרה כבר כמעט שלושים שנה שאין צורך אמיתי בלתכנן. יש צורך אמיתי בלכוון או יותר נכון – בלדייק.



דנה חברה שלי אומרת שהיקום לא יודע מה זה "לא". שצריך לדייק את הבקשות שלנו למה שאנחנו רוצים בלי להכניס את מה שאנחנו לא רוצים, ונדמה לי שזה לא הופך את זה ליותר קל, אולי קצת יותר מבלבל. ובכל זאת, אני מנסה. דיוק הוא תדר של שמחה. ולמען הסר ספק - שמחה זה לא צחוקים. שמחה זה תדר של שלווה ושל נחת. טוב לי במקום הזה, טוב לי עם מה שהפכתי להיות בכמעט שלושים שנה כאן על הכדור, נעים לי עם הבחירות שלי ועם העבר שהיה לי. ועם מה שיהיה? מי יודע? אני עדיין מעדיפה לא לתכנן תכנונים... לבינתיים רק רושמת.

מאחלת לכולנו סופ"ש של דיוק פנימי ושמחה אמיתית. בריאות ואהבה לכולם.
ממני אליכם -
שניה.