תמונה ראשית

ישנו תמיד חלום שנשאר ער...



כשאת מתעוררת מסיוט את מחפשת פרשנות.. כמו בחלומות כך גם במציאות. תיקון הפרשנות

אם לומר את האמת, אני לא טובה בחזרות. יש כאלה שלא טובים בפרידות, יש כאלה שלא טובים בשינויים אבל אני לא טובה בחזרות. במיוחד כשמדובר בחזרה לשגרה, במיוחד כשזה מהקצה אל הקצה.

צילום: שניה הדר

חזרתי
השבוע מעזה, מרגיש לי שכבר כולם הספיקו לשכוח שלפני שבוע חיינו בחרדה קיומית שעה שעה, האזעקות לאהפסיקו להישמע ואיתם גם הפיצוצים, מהומות ברחובות בעירים מעורבות, דם שנשפך לחינם, לחץ, סטרס.. בלגן. זאת שגרה שכשנכנסתי אליה לא הצלחתי לצאת ממנה כלכך מהר, עד היום.

כאילו המתנה הכי טובה שיכולנו לקבל זה השכחה. אבל מה קורה כשאת רק זוכרת כל הזמן?


ובעצם איך תצליחי לשכוח כשהשעות שלך עדיין הפוכות, ואת קמה בלילות האחרונים מחלומות, וכל אופנוע שאת שומעת מהרחוב מקפיץ אותך מבהלה, וכולם סביבך באווירה כאילו כלום לא קרה.


זהו, חזרנו לשגרה. אולי זאת הדרך שלנו כאנושות להמשיך הלאה בחיים, לשכוח ולהדחיק אחרת תהיה תקוע מאחור איפה ששמים את המשוגעים. אז אני מנסה לשכוח, בכוח. לא רוצה להישאב לזיכרון ואני משתדלת לעשות כל דבר שיעשה לי טוב. או במילים אחרותלהדחיק את מה שהיה בשבועיים האחרונים כאילו לא קרה.


אז אני הולכת לאימונים, ואני כותבת, ולא הלכתי לעבודה.. נותנת לעצמי את הזמן להתעורר..


מנטורים אומרים לך "לחלום בגדול!!" וכמה שיותר גדול מהמטרה שלך, אבל הם לא אמרו שסיוטים הם גם סוג של חלומות, ומהם כדאי להיזהר ואולי פי כמה. כי להבדיל מחלום טוב, סיוטים זוכריםשזה גורם לי לתהות למה אנחנו לרוב זוכרים את הדברים הרעים בפרטי פרטים, לדיוקם ואת הדברים הטובים מהר מאוד קללנו לשכוח?

צילום: שניה הדר
כשאדם נמצא במלחמה פנימית עם עצמו, הוא נלחם. הוא לא אומר לעצמו "ואו, היום התעלת על עצמך, איזה תותח היית היום! כל הכבוד!" הוא יגיד רק איפה הוא יכל לשפר עוד, ואיפה הוא יכל להיות עוד יותר טובועוד יותר חזק ועוד יותר ועוד יותר...


ומה קורה בשאר מערכות היחסים שלנו? עם המשפחה, הבני זוג והחברים? כמה רגעים מדהימים אנחנו זוכרים איתם, וכמה אנחנו זוכרים את הרגעים הפחות מדהימים?


מה יש בזיכרון שלנו שהוא דואג לרוב להזכיר לנו את הפחות טוב? אולי זאת בכלל לא הבעיה עם הזיכרון שלנו, אלא עםהפרשנות שלנו..


לא הייתי הכי שמחה לחזור הביתה השבוע, לא אשקר. לא כי לא התגעגעתי, לא כי לא מאסתי בזה כבר, הכל נכון. שנאתי כבר כל שניה שם, התגעגעתי נורא ורק רציתי שזה יגמר ואולי הפעם גם יגמר שונה משאר הפעמים. ואולי זה מה שהיה חסרלי.. שזה לא נגמר, זה רק נעצר. ואז, מתי זה יבוא לנו שוב? כמו כל מבצע או מלחמה עד עכשיו?


הפרשנות שלי לחזרה לשגרה הזאת היא שלא עשינו באחד עשר ימים האלה בעצם כלום. כן, עשינו דברים משמעותיים, אבל אולי עדיין לא מספיק בשביל לחזור לשגרה באמת שקטה.


אני לא טובה בחזרה לשגרה הזאת, אני חשבתי שאני טובה בהדחקות אבל אולי לא מספיק כי עדיין רגעים בחיים מזכירים ליאת העבר הלא כל כך רחוק. ואולי בכלל מה שאנחנו יכולים לשנות זה לא את העבר שלנו, אלא את הפרשנות שלנו.

צילום: שניה הדר

אולי
פשוט צריך להסתכל על הדברים שקרו בעבר ולהשלים איתם. כי ככה הם היו צריכים בסוף לקרות גם אם קשה להבין את זה כרגע. התיקון הוא בשינוי ההסתכלות, לפעמים גם דברים שלא נוכל להבין, אבל אנחנו צריכים להבין שזה פשוט היה צריך לקרות..
עד אז, אני מחכה להתעורר כבר. למרות שאני כאן בשביל לחלום, באתי גם להגשים.

ולא, לא מדובר בסיוטים, רק בחלומות טובים...
ממני אליכם עם המון אהבה,
שניה.


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה