ילדים קטנים בגוף של ילדים גדולים

כשאת בגיל ההתבגרות, כל מה שאת רוצה זה אישורים. אישור לכך שאת יפה, מוצלחת, חכמה, מקובלת, אישור לקנות בירה ואישור להיכנס למקומות מגיל 21 ומעלה.
אבל כשאת מגיעה לגיל המיוחל, כל מה שאת רק רוצה זה להיות צעירה שוב. וגם, אישורים.
אישורים לכך שאת עדיין קיימת, יפה, מוצלחת, חכמה, מקובלת, חכמה ונחשקת.

השבוע יצא לי לעבוד בהשקה של מרפאת קוסמטיקה חדשה שנפתחת בישראל שלוחה של ד"ר מצליח מאוד בתחום הקוסמטיקה הפלסטית (מי שראה "אסונות מפלסטיק" וכו וכו..) בעל האירוע בא ואמר לי בתחילת הערב
"אני מחכה רק למסיבה בסוף הערב הזה. אני רוצה לחזור להיות ילד שוב" צחקתי ואמרתי לו שהוא במקום הנכון. לא סתם הוא הביא את גדולי המנתחים עד לנתניה סיטי.

במהלך הערב עלו וירדו רקדניות, מופעי אש, דיג'יי, זמרת, נגן תופים חשמליות ונגן דרבוקה שמחליפה אורות. הכל צעק "חגיגה" וכל הפרצופים הסתכלו בתדהמה על התהלוכה שעברה שם והתחלפה בקצב מסחרר. שעדיין אגב, לא יודעים אם  הפרצופים המופתעים זה מרוב בוטוקס או שזה באמת הימם אותם (הנושא עוד בבדיקה). 

ובין מופע למופע, עלתה מישהי לשאת דברים: "אישה מתה פעמים במהלך חייה. כשהיא מזדקנת וכשהיא באמת מתה." זה משפט שלא יצא לי מהראש כל הערב. מסתבר, שלכולם.
כי מה שהיא חידדה לי באותו הרגע זה שלא משנה באיזה מגפות העולם ובפרט עולם הרפואה מנסה להילחם, המגפה האמיתית שמפחידה פה אנשים זאת הזקנה.

אני לא אשקר, הלוואי והייתי יכולה לעשות משהו והייתי באמת עושה כל דבר כדי שסבתא שלי תחזור לפחות עשר שנים אחורה, והלוואי ושההורים שלי יישארו צערים ובריאים לנצח, והלוואי והלוואי ולא יצמחו לי שיערות לבנות וקמטים על הפנים כי זקנה זה באמת דבר מפחיד. אבל מה אם..
"אני לא נהנה בכלל! אין אווירה!!" בעל האירוע קטע את המחשבות שלי בצעקה, נלחם עם הרמקול.

"תראי אנשים לא נהנים בכלל!" כשהוא צועק את זה, מתקיים בשידור חי מאחורי גבו מופע אש, דיג'יי שמרקיד את האנשים ברחבה, בצד אחד חבורה מרימה לחיים, בצד אחר רקדניות על הבר מוזגות צ'ייסרים ובאמת רק היה חסר שזאוס בכבודו ובעצמו ירד יחד עם הענן שלו לאירוע הזה.
הוא, בעיניים שלו, זה לא מספיק.

הרגשתי שאני כמו אמא שמדברת עם הילד שלה שאומר לה שלא בא לו והוא רוצה הביתה.״תראה איך כולם נהנים״ הסתכלתי עליו בעיניים שואלות, "אני לא נהנה!!מה אכפת לי מהשאר?!" ואז הבנתי שני דברים:
הראשון – הנאה זה באמת דבר אינדיבידואלי וההנאה של מישהו אחד לא בהכרח הנאה של מישהו אחר.
השני - המשאלה שלו אכן התגשמה והוא כנראה באמת חזר להיות ילד. (ד"ר לא ידעתי שאתה גם קוסם).

חזרתי מהערב שבסופו של דבר עבר בשלום. ידעתי שעשיתי כל מה שיכלתי בשביל הילד. אבל אני עדיין תוהה, האם אנחנו ילדים בגוף של אנשים בוגרים? או שהילדים של היום הם אנשים בוגרים בגוף של ילדים? מי הילד ומי הבוגר?

ממני אליכם עם המון אהבה –

שניה