יום האישה שמח

כשחושבים על כוח נשי, הדמות שתייצג בכבוד את המשפט הזה היא בדרך כלל וונדרוומן. אבל לפני שגיבורת העל שלנו הגיחה למסכי ענק עם הנזר על הראש, המגן על היד והמיני המתעתע ואפילו הגדילה לעשות ואספה בדרך כוכבת מקומית מהיבשת הקטנה שלנו, חשוב לי לתת קרדיט למישהי שלצערי לא מקבלת אותו מספיק, ואולי לצערי גרוע מזה – היא לא מעניינת הרבה מאיתנו. אבל עוד הרבה לפני המגן יד, והמיני עם הרגליים שלא נגמרות, הייתה כאן מישהי שמביאה לנו בכל שנה מחדש דוגמא אישית לעוצמה נשית פר אקסלנס.
קראו לה הדסה אסתר, או בשמה המוכר לכולנו- אסתר המלכה.

מה שבעיניי הופך את אסתר המלכה לגיבורת על המייצגת את כוחם האינסופי של הנשים על כדור הארץ, הוא לא כי היא קיבלה את התואר מלכה, אלא כי היא הפכה להיות כזאת.

בזכות זה שהתואר והכבוד לא שיבשו לה את הקאבסה כמו להרבה מנהיגים שאנחנו רואים היום, היא הפכה את התואר הזה למשהו חזק הרבה יותר.
בחיי שבכל שנה מחדש שאני קוראת על האישה הזאת במגילה אני מצטמררת. אנחנו רגילות לדמיין מלכות עם השמלות הכי יקרות, משרתים מקרקרים סביבה, יושבת לה על הצד ומחלקת פקודות.

ושתי המלכה, על פי המגילה הייתה כזאת. ולכן אולי זאת הסיבה גם שהיא קיבלה זמן מסך כל כך קצר במגילה הזאת.
וזה מה שאני אוהבת באסתר, כשהיא מגיעה לממלכה גם היא מתחילה מאותו מקום של שאר המתמודדות - "פנים יפות", כנועה, חסרת שוויון ופאסיבית להפליא. אבל ברגע שהיא מתחילה להבין את מקומה בתוך הטלנובלה הפרסית הזאת שמתחוללת בתוך הארמון, היא מתחילה לפעול ולהפוך מפאסיבית – לאקטיבית. ברגע שאסתר קיבלה על עצמה את לקיחת האחריות הזאת, כשהיא הבינה שהיא עומדת בפני שתי אופציות: או שמוחקים לה את העם או שהיא מתחילה לפעול.
פה, בלי שום היסוס על מה יהיה ואיך יהיה היא מתחילה להשתמש בכוחות העל שלה, הכוחות הנשיים שלה.
הכוח הראשון שלה היה האינטואיציה הנשית והבנת התמונה המרחבית. אם עכשיו המן יהיה בשלטון – יהיו גזרות קשות לעם ישראל. ולכן היא משתמשת בכוח העל השני שלה – הדיבור.

בפעם הראשונה היא משתמשת בו כשהיא אומרת למרדכי "לך כנוס את כל היהודים וצומו עליי..." ובפעם השנייה כשאחשוורוש שואל אותה "מה תרצי אסתר?" ופה, בלי כניעה, בלי היסוסים, בלי "לא נעים לי כן נעים לי" – היא מבקשת. בצורה יפה, ברורה, והגיונית שפונה ללב של אחשוורוש ונותנת לו את הכוח לפתור את הבעיה.

ברגע שאסתר פעלה והפכה לאקטיבית בטלנובלה הפרסית הזאת - היא"לבשה על עצמה מלכות" פה היא הפכה מהדסה אסתר, לאסתר המלכה.

לדעת לבקש זה לא דבר שתמיד נעים לנו, גם לחלק הוראות לדוד שלך זה לא סיטואציה אופטימלית, אבל אסתר באה ללמד אותנו ולהראות לנו את הכוח הנשי לא כמציאות סטטיסטית, אלא כאידיאל אנושי. ביופי הטמון ברגישות, בעדינות, באומץ לב, וכן, לפעמים גם בתלות. תכונות שנמצאות וקיימות אצלנו הנשים. אסתר באה ללמד אותנו שיום האישה הוא לא רק היום של הנשים, אלא הוא גם יומה של הנשיות עצמה.  איך מכל סיטואציה שאנחנו נמצאות בה או נמצאים, אנחנו יכולים "ללבוש עלינו מלכות".

להיות מלכה זה לא קישוט, זה לקחת אחריות.

ממני אליכם עם המון אהבה,

שניה.