ואהבת לרעך כמוך

כשחזרתי ביום שבת האחרון מהים לכיוון הדירה עם חול על הרגליים, מלח בעיניים ושמש בשמיים שלאט לאט נעלמת ומיד אחריה יתחיל שבוע חדש, ראיתי את הדרך בשדרה הולכת ומתחילה להיחסם עם סרטים של אדום לבן, עם שוטרים ומד"א בכל פינה, ככל שהתקרבתי לכיכר שמעתי רעשים, הבנתי שיש הפגנה. שוב.

"על מה עכשיו הם מפגינים?!" שאלנו בעצבים אני וחתול (תהילה) שותפה שלי לדירה. זה כבר הפך לעניין קבוע, פעם עד פעמיים בשבוע יש הפגנה וכל פעם על נושא אחר. ידוע שהכיכר זה מוקד עלייה לרגל של כל אחד עם דעה שהוא רוצה להפגין אותה לציבור.



פעם הם היו העובדים העצמאיים, פעם הבעלי מסיבות והמסעדות, פעם אחרת זה היה מפגיני הדמוקרטיה, ופעם אפילו כמה ילדים חמודים עם גשר בשיניים ושלטים שכדור הארץ מצויר עליהם קוראים לעולם להפסיק להתלכלך. עומדים מחוץ לבית קפה שמול הכיכר, על הארוחת בוקר הזוגית שהאנשים בדיוק הזמינו וצועקים
"SAVE THE WORLD"- ילדים, תחזרו הביתה, יש לכם שיעורים להכין.

אבל ביום שבת ראיתי הפגנה שגם לי וגם לחתול עשתה קצת לא טוב בלב. מה שראיתי שם השאיר אותי די המומה. אני יודעת אנחנו מדינה דמוקרטית וכל אדם יכול להגיד את הדעות שלו בקל ואנחנו נצטרך להיות סבלניים זה לזה.

אבל כשראיתי את דגלי פלסטין מנופפים שם ואנשים שהם שכנים שלי שרים את ההמנון הפלסטינאי וצועקים להחזרת שטחים ולהפסיק את הכיבוש זה היה די קשוח.

לפני 2000 שנה כשעוד היינו עם במדבר ממש לפני הכניסה שלנו לארץ נשלחו 12 נציגים מ-12 שבטים שהם יכנסו קודם לארץ ו"יתורו" בה. הם הולכים קודם לראות אם שווה לנו להיכנס או לא, לפי ראות עיניהם אם הארץ הזאת היא ראויה למחייה, אם יש לנו מה להיכנס בכלל. כאילו שעכשיו אם אומרים לנו "וואלה שמעו, לא משהו. ראיתי ארצות פוריות יותר" אז היינו חוזרים אחורה פנה ארבעים שנה שוב פעם חזרה? וגם, נציגנו היקרים... איזה ארצות כבר ראיתם בארבעים שנה האחרונות חוץ ממדבר?

לא משנה, קטונתי. בכל אופן הנציגים חזרו והתחילו קצת ללכלך. "ארץ אוכלת יושביה". הם אמרו שהארץ מפחידה, שאי אפשר לעבוד את האדמה כי היא לא פורייה ובגדול שלא שווה לנו.

כשקראתי את הפרשה של השבוע שמספרת את הסיפור של המרגלים, נזכרתי שלפני שנה הוזמנו למסיבה פרטית אני וכמה חברות. שתי חברות שלי כבר היו במסיבה מוקדם יותר ודאגו לשלוח לי הודעות כל כמה דקות "כדאי שתחשבי על מקום אחר למה גרוע פה" , "אווירה של מסיבת סיום תיכון תגיעו ונתקדם מכאן" ותאמת, סמכנו עליהם. הגענו והלכנו משם אפילו בלי להציץ. וכדי לא להרגיש מובסות עד כדי כך הלכנו אכול גלידה בשדרה. עם עקבים ושמלות ישבנו בגלידריית הגולדה. כן, אין יותר מובס מזה. אחרי כמה זמן שטפטפה לי גלידה על השמלה של חברה שלי, בעל האירוע מתקשר אליי "איפה את? מה עדיין לא הגעת" זרקתי לו גמגום קל יחד עם תירוץ רגיל של "אל תשאל.. אני מה זה מצטערת אבל לא הצלחנו להגיע, היה פה בלאגן החתול של חברה שלי נדרס אז אנחנו הולכות להחזיק לה את היד".

"אה הבנתי, טוב חבל כי בדיוק הוא הגיע.." הוא סיפר לי שאחד האומנים שהגיע יום לפני בארץ באיזה פסטיבל ענק עולה לנגן פרטי לכל מי שבמסיבה. לא סיפרתי לבנות. רק הסתכלתי על שתי המרגלות שלנו ששלחנו לשם והיה לי מבט של אכזבה, לא מהם, ממני. כי אני סמכתי על הדעה שלהם. ובעצם למה? אני מכירה את בעל האירוע, אני יודעת שהאירועים שלו לא פחות מ"ואו" אז מה נסגר איתי ועם שיקול הדעת שלי?



השאלה בכלל הייתה "למה לשלוח מרגלים?" כאילו איפה הביטחון של עם שלם שארבעים שנה רואה ניסים? אין אמון?

ובחזרה לכיכר, הדגלים שהם נופפו שם, וההמנון שהם שרו שם, והמשפטים שהם צעקו שם.. באמת כל העולם יכול לחשוב שאנחנו מדינה אוכלת יושביה.

העניין הפוליטי כאן הוא רק הדבר השולי והוא לא מעניין אותי כל כך. מה שכן מעניין אותי זה שאנשים מהעם שלי מראים לחצי השני של העם שלי כמה רעים אנחנו. כמה אנחנו חסרי ערכים, שרק כיבוש ורצח זה מה שמוביל אותנו, זה הכאיב לי.

על אחד השלטים היה רשום על רקע שחור בצבע לבן "ואהבת לרעך כמוך!" הוא גם אחד המשפטים שאני יותר אוהבת ומאמינה בהם. למדתי את הפירוש הנכון והעמוק שלו לפני כמה שנים. הפירוש העמוק שלו אומר "לא תוכל לאהוב אחרים אם לא תאהב את עצמך קודם".

עם שלא אוהב את עצמו לא יוכל לאהוב אחרים, אדם שלא אוהב את עצמו לא יוכל לקבל אהבה.
הכל מתחיל אצלנו, אם תשנא תקבל שנאה, אם תאהב תקבל אהבה, שלום צריך להגיע מתוך עצמנו קודם כל.

כואב לי לראות את הפילוג בינינו לבין השכנים שלנו אבל הרבה יותר קשה לי לראות את הפילוג בנינו.
הוא ההתחלה לכל המלחמות שאנחנו עוברים.

הלוואי והשבוע נעבוד יותר על האהבה בנינו. שלא משנה מה הצבע עור, שלא משנה מאיפה הוא עלה, מה הנטיות המיניות שלו ולא משנה מאיזה עיר הוא בא. סתם כי הוא חלק ממני, מכולנו. אז אולי נוכל להפגין למען שאר העולם.

שיהיה לנו, לכולנו סופ"ש מהמם עם מלא אהבת חינם.
ממני אליכם