השעון מתקתק

כמדי שנה, העולם כולו ביום הזה עומד בלבוש חגיגי עם כוס שתיה ביד וסופרים את השניות לקראת חילופי המשמרות בין השנה הנוכחית לבין השנה שמחליפה אותה.

בספירה הזאת, כולנו נושאים תפילה קטנה בלב שהשנה החדשה תהיה יותר טובה, יותר מוצלחת, יותר אוהבת ויותר נחמדה ללקוחות הנאמנים של מרוץ החיים. כמו בכל התחלה חדשה, אנחנו מבטיחים לעצמנו, מצפים מעצנו, ודורשים מעצמנו להיות הפעם אבל באמת הפעם – הגרסה הכי טובה של עצמנו.



והיום, בדיוק לפני שנה גם אני עמדתי בספירה הזאת לאחור, יד ביד עם חברות שלי במסעדה צפופה ומהממת עם כוס יין ביד השניה, כתר על הראש ומלא קונפטי שמתעופף מעלינו ובכל ליבי ביקשתי "בבקשה אלוהים, עשה שהשנה הזאת תהיה טובה יותר".
    
אבל כמו בכל ציפייה, או יותר נכון בכל התחלה חדשה יש הסכמים והבטחות שכרתנו עם עצמנו. אבל לרוב, עם בו הזמן אותן הבטחות והסכמים לאט לאט נדחקים לפינה ודי נשכחים לנו.
כן, זה נכון, לא לכולם זה נדחק לפינה. ואת כולנו גם פקדה מגפה עולמית שדי תקעה את כל ההבטחות וההסכמים במכס או בתור בסופר אבל האם כל ההבטחות שלנו היו רק סביב עולם הקריירה והפרנסה שלנו? או שגם לאיזה אנשים הבטחנו לעצמנו שנהיה?

האם היינו האדם שדמיינו ורצינו להיות? האם הינו סבלנים יותר, מכילים יותר, מקבלים את האחר יותר, אוהבים יותר, דואגים יותר? או בגדול – האם פשוט היינו יותר?
אפשר להאשים את הרבה בכך שלא הצלחנו להיות "יותר" במה שרצינו. את הקורונה, את הממשלה, את המשטרה, את העבודה, את המשפחה ואת החור באוזון.
לרוב מדובר בטבע האדם – להאשים את כל העולם ורק אח"כ אולי אתה באמת עשית איזה פשלה קטנה אבל ממש קטנה.

אני חושבת שאם יש משהו שהשנה הזאת יחד עם הקורונה וכל הקשיים שהיא הביאה איתה אפשר ללמוד דבר אחד והוא – אסור לסמוך על אף אחד מלבד על עצמך (ועל אבינו שבשמיים).

כמה ציפינו לקבל תשובות מכל הסביבה שלנו מהממשלה שלנו, מהרפואה, מהעבודה שלנו שהכל הולך להסתדר ושזה יגמר בקרוב אבל אולי לא הספקנו כמעט להתעסק בשאלות כמו "מה עליי לעשות?",  לכן, אם יש מחשבה שתוכל לעזור לנו יותר בשנה החדשה הבאה עליינו לטובה היא: "אווקי אז זה לא, אז מה כן?"

השנה הזאת חוץ מתסכול, עצבים, וסגר הביאה איתה גם הרבה דברים טובים אם רק היינו יודעים להסתכל עלייהם ככה, ופה כבר מדובר בבחירה שלנו.

איך אנחנו הולכים לראות את השנה החדשה שלנו ולא רק יום אחריי החגיגות עם הנגאובר נוראי,
איך אנחנו בוחרים לעשות אותה הכי טובה עבורנו? וכן זאת אכן בחירה שלנו.

פעם קראתי קטע מהספר של רבי נחמן מברסלב ובו הוא כתב משפט שנחקק עמוק בליבי והלוואי והוא ייחקק לי גם בראש. והמשפט היה ככה: "לאדם יש את האפשרות לבחור את המחשבה שלו, את התגובה שלו. ועל האדם לקחת אחריות על התגובות והמחשבות שלו." משפט יפה, אבל הוא גם נכון.



במה אנחנו הפעם בוחרים? היום ב-12 בלילה יתחלפו השנים בניהם ויש לנו הזדמנות פז להתחיל דף חדש. אז בדף החדש הזה, איך אנחנו בוחרים לצבוע אותו?
האם רק בקורבנות, חרטות ובתסכול שהם בצבעי אפור, שחור ובאסה? או שנחליט שאנחנו משלבים אותם בשאר פלטת הצבעים שלנו כי אין מה לעשות יש גם ימים ותקופות כאלה, אבל הם חלק מהציור שלנו.

ובנימה זאת יקרים שלי, אאחל לכם שנה חדשה מלאה בבחירות טובות ונכונות. מדויקות ומקדמות, שנאהב יותר , נסלח יותר, נתפתח יותר ומי ייתן ושהשנה הזאת באמת תהיה שנה מדהימה לכולנו.

ממני אליכם עם המון אהבה