הסחות דעת

בחיפוש אחר הסחת הדעת הבאה אתה לפעמים מוצא דברים שלעולם לא היית מוצא אילולא היית עושה את מה שהיית אמור לעשות. כמו למשל לשלוח את המייל שרצית במקום לגלול בטיק טוק. או כמו לקרוא ברכות השחר במקום לנקות את מגירת התבלינים, או כמו לכתוב בלוג במקום לזפזפ בערוצי טלוויזיה כדי לחפש משהו שאולי יאיר את עינייך לגבי רעיונות (עלאק).

וככה מצאתי את עצמי, יושבת וכותבת וקול אחד אומר לי "מי יקרא את השטויות האלה?", ואז אני קמה להכין קפה. חוזרת ומתיישבת שוב לכתוב אבל השכן מהדירה ליד צועק לי "שניה בואי בואי לקפה!" ואני אומרת לו "לא תודה אני צריכה לכתוב". ואז אני מנסה לכתוב אבל לא נעים אז אני הולכת, ועוד קול בראש אומר לי "מי עוד קורא בעידן הזה?" ואז אני הולכת לשבת מול הטלוויזיה. וככה קול רודף קול, ושלט לוחץ שוב פעם ושוב פעם ואני מרגישה שהראש שלי עומד להתפוצץ מרעשי רקע. אבל אז הגעתי לערוץ שכנראה בחיים לא הייתי מגיעה אליו לעולם מרצוני החופשי אילולא הסחת הדעת הזאת וכנראה הוא גם מה שאכתוב עליו היום והוא ערוץ הכנסת.

מישהו רואה את הערוץ הזה מיוזמתו האישית? ואם כן, מי הם אותם האנשים האלה? כל מה שאני רואה בערוץ הזה זה חבורת אנשים שיושבים וצועקים אחד על השני, מישהו עומד על הבמה הראשית וצועק לשאר היושבים מולו, והם או שמגיבים לו בצעקות משפילות או באדישות מעליבה עוד יותר ונראה שחוץ מכיסאות באוויר ומכות רצח קורה שם הכל. מתישהו האנשים שאמורים לדאוג למדינה שלנו ישבו בנעימים ויחשבו באמת ובתמים איך לעשות את המקום הזה למקום יותר טוב?
לצערי, זה לא נראה ככה.

יום האהבה היה השבוע וכמו בכל יום אהבה מקשרים את זה לזוגות, לפרחים ולשוקולדים שעושים להקיא לא רק בגלל כמות הסוכר אלא מכמות הקרינג' שהיום הזה מביא איתו עם שליח מיוזע על טוסטוס. אין פלא שרווקים סולדים מהיום הזה, אבל הנה מסתבר שלא רק הם. מחוות זה דבר יפה ומקרב וחלילה אני לא נגד פרחים והפתעות אבל האם אהבה היא רק לזוגות? כמובן שממש לא.

אני זוכרת שבט"ו באב בבית הספר היסודי היינו גוזרים בריסטולים אדומים ועושים מכתבי אהבה להורים ולאחים ולחברים שלנו. המורה לא לימדה אותנו שאהבה חייבת להיות רק רומנטית. היא לימדה שהיא פשוט צריכה להיות. ותארו לעצמכם אם הממשלה שלנו הייתה יושבת בכנסת ואנשים שם היו כותבים מכתבי אהבה לחברהם לכיסא? או שהם היו עושים משחקי חברה שכל אחד מספר על עצמו ועל איזה חיה הוא היה אם הוא היה חיה? איזה חיה היה בוחר ביבי? ובאיזה חיה היה בוחר גנץ? אנחנו לא יודעים! ואיך נדע אם אין מקום אפילו קטן לאהבה שם במשכני הכנסת? מה שכן, זה בטוח היה מצליח קצת להרגיע אותם אבל גם אותנו. כמו ילדים שרואים את ההורים שלהם רבים ואז הם חושבים שהבית הולך להתפרק והחרדה משתלטת, אבל אז הם משלימים, כי אחד מהצדדים עשה מעשה כדי להביא את השלום, גם אם המעשה הזה הוא טיפ טיפה מאולץ, כי בזכות המעשה הזה אתם הופכים להיות המשפחה הכי מאושרת בעולם כולו.

הייתי מציעה הצעת חוק כזאת לכנסת. פעמיים בשנה כשיש את ימי האהבה גם הנוצרי וגם היהודי שיעשו משהו עם אהבה. גם אם היא קצת מאולצת, כי זאת אהבה אמיתית, לוותר גם אם לא תמיד בא לך. ואם זה עובד אצל זוגות וגם אצל משפחות, אז גם במשפחה שנקראת מדינת ישראל זה יכול לעבוד. בכל אופן, מה איכפת להם לנסות?..

ממני אליכם עם המון אהבה ,
שניה.