האם אהבה היא הכל?

באחד משיעורי המגמה שלי בתיכון דיברנו על אהבה.
המורה נכנסה לכיתה ורצתה שנפתח שיח על "מה היא אהבה? האם בעיינכם אהבה היא הכל?"

תלמידה אחת ישר הרימה יד בהתלהבות ואמרה "כן! אהבה היא הכל, לא צריך כלום חוץ מאהבה".
"כן? ומה עם בריאות, הצלחה, קריירה, משפחה,כסף? את כל אלה לא צריך?" החזירה המורה.
"את מי אנחנו אוהבים בחיים שלנו?" שאלה שוב.

התשובות שנזרקו לאוויר היו את אבא את אמא, את האחים, את החבר, את החברה ועוד כאלה. הייתה גם אחת שאמרה שהיא אוהבת את אלוהים.

השאלה הזאת קפצה לי לראש עוד הרבה פעמים מאז השיעור בכיתה י"ב 2 ונראה שהיא גם תמיד תקפוץ.

מה היא אהבה? האם היא באמת הכל בחיים? וגם אם לא, איזה אדם לא רוצה לאהוב? או להיות נאהב?

אנחנו רגילים לדבר על אהבה רק בהקשר לזוגיות, לרומנטיקה ואולי גם למשהו שמצטלם יפה.

אבל האם זאת אהבה?
ט"ו באב מלמד אותנו פה שיעור חשוב על אהבה.
מסופר על זה שבנות ישראל כל שנה בט"ו באב היו הולכות לחולל בכרמים, לרקוד ולשמוח במעגלים מעגלים לבושות בגדים לבנים ומחכות שיגיע האביר על הסוס הלבן.

קוללולו
נשמע יפה וחמוד, אבל מה הקטע ואיך זה מדבר אלינו היום דור המילניום והפרקטיקה?
התיאורים האלה בסיפור "לחולל", "מעגלים", "בגד לבן" התיאורים לא נאמרים סתם כדי לצייר לנו תמונה בראש, כאילו גם אבל לא רק. המעגלים והריקודים היו מסמלים את האחדות, של כל הנשים מצעירות עד מבוגרות ביחד. הבגד הלבן היה מסמל את השוויון והתחדשות נקייה וחדשה.

ההסבר לתיאורים האלה הוא שה"אביר על הסוס הלבן" או במילים אחרות האהבה שלהם הייתה מגיעה רק לאחר ששרשרת התיאורים הזאת הייתה קוראת אצל כל אחת מהן.

כנראה שאהבה לא יכולה להגיע ללא שמחה, וכנראה שהיא לא יכולה להישאר אם אין אחדות, וכנראה שהיא וגאווה גם בכלל לא חברות טובות.

וגם היום, בשנת 2020 אהבה נמשכת לשמחה, אהבה מגיעה ברגע שאדם שלם עם עצמו ועם מי שהוא, ואהבה מגיעה בצורה לבנה נקייה וטהורה ברגע שאין גאווה באדם.

אהבה היא בת אל מוות, וכנראה שאי אפשר להתחרות איתה אבל יותר מהכל אין משחקים איתה.

עוד מימי המחוללות בכרמים הבינו ופעלו לפי חוק הטבע של האהבה, איפה אהבה נמצאת תמיד?
היא נמצאת איפה שיש שלום, אחדות ושוויון. שוויון בין בנאדם לגופו, שוויון בין אדם לחברו. שלום בין אדם לגופו ושלום בין אדם לחברו. דיברנו על זה פה פעם, "ואהבת לרעך כמוך" זוכרים? אדם בלי שיאהב את עצמו לא יוכל לאהוב אחרים.

אז לשאלת המורה, האם אהבה היא הכל בחיים? אז כן בריאות זה באמת הכי חשוב אבל האם לאוהב את עצמנו זה לא עושה אותנו יותר בריאים? או יותר חזקים? אני חושבת שזה פשוט נשען אחד על השני, אבל שורה תחתונה - אהבה היא לגמרי מה שמביא את הטעם לחיים.

בלי שנאהב את הגוף שלנו הוא לא יהיה בריא, ובלי שנאהב את עצמנו אנחנו לא ניהיה מאושרים, ובלי לאהוב את האחר לא נוכל לקבל אהבה אמיתית.  

אהבה כזאת שבאה מעצמנו, כי אנחנו אוהבים את מי ומה שאנחנו, אנחנו שלמים עם עצמנו, אין בנו גאווה על האחר ואנחנו מבינים שאנחנו כולנו כאיש אחד. זאת אהבה אמיתית. זאת אהבה שמעניקה לנו אהבה.
זאת אהבת חינם. וקודם כל אהבת חינם לעצמנו, בלי שפיטה, בלי כעס. עם קבלה ורצון להשתפר.

אז יום האהבה אומנם היה אתמול, אבל אני מקווה שהוא השאיר לכם טעם של עוד, כי לאהבה לא צריך יום במיוחד. זה רק לשם תזכורת.

הלוואי ושכולנו שנדע כולנו מהי אהבה פנימית אמיתית, ונרגיש ומה היא אהבת אמת חיצונית.
אהבת חינם לכולם.

ממני אליכם, 

שניה