האדם מחפש משמעות

אומרים שכל מה שקורה לנו בחיינו זה בעצם השתקפות של העולם הפנימי שלנו. אולי בעצם לראות שקיעות, זריחות, אנשים יפים ומחויכים זה לא העולם שבו אנחנו חיים, אלא העולם הרגשי שלנו? ומה לגבי עולם שבו אנחנו רואים שחיתויות, ריבים בטלוויזיה או אנשים שסתם צועקים ברחוב בטלפון? זה גם העולם הפנימי שאנחנו מרגישים? או שמא זה כבר נכפה עלינו?

לא פלא שרבים מהמדריכים המנטלים והרוחניים אומרים ליצור לעצמנו לבחור את התוכן שאנחנו מכניסים לחיים שלנו. בכל זאת, יש דברים שהם מתרחשים בעולם הפנימי שלנו והם מקבלים מציאות שלא כלכך נעים להיות בה.

השבוע ראיתי על אחת הבנות מהעבודה שהיא במצב רוח ירוד. שאלתי אותה אם הכל בסדר, ואחרי שאמרה לי שזה "סתם יום כזה" בפעם השלישית, היא פתאום שאלה אותי "את מכירה את זה שאת פשוט תקועה בחיים? נגיד- את תמיד ידעת מה היעוד שלך?" הסתכלתי עליה, ורציתי לשאול אם היא עלתה על משהו שאני עדיין לא. אבל בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, כשהסתכלתי עליה – פתאום ראיתי את עצמי.

עברו יומיים ועוד אחת מהעובדות בסוף המשמרת ניגשה אליי. העיניים שלה היו מבריקות והקול שלה היה שבור קצת, ושוב שאלתי "הכל בסדר?" והיא כבר התחילה לבכות. היא סיפרה לי שקשה לה לראות את כל החברות שלה לצוות לומדות, עושות משהו בשביל היעוד שלהם והיא עדיין מנסה להבין איך לגשת לעניין הזה.

לשתיהן אמרתי שאני עד היום לא יודעת מה היעוד שלי באמת. ושאני לא בטוחה שיש רק אחד כזה. כי בשיא הכנות, היעוד שלי השתנה כל כך הרבה פעמים מכיתה ז' עד ט' ומכיתה י' עד הצבא.

ייתכן שלאדם אחד, שהוא עולם פנימי כלכך גדול בפני עצמו, יש רק ייעוד אחד?

שתי הבנות האלו הן הדגשה של העולם החיצוני שהרבה פעמים לא מראים לנו ברשתות החבריות. שתיהן מהממות, חכמות, מצחיקות, חרוצות ומחוזרות להפליא, ובכל זאת, יש להם אבן בלב כי הן מרגישות שכל זה – לא מספיק.

מארק טווין אמר פעם שיש שני ימים שהם הכי חשובים לאדם. הראשון- זה היום בו הוא נולד, והשני – היום בו הוא הבין לשם מה הוא הגיע לעולם. ומבין שני הימים המיוחדים האלה, היום החשוב ביותר הוא היום השני. כי זה שנולדנו, זה לא הישג גדול כלכך (סורי אמא, את מלכה!), אבל ברגע הזה שהבנו למה באנו בעצם לעולם מתחיל לקרות קסם.

נראה שמאז הקורונה להיות במשבצת של עבודה מ 9-17 במקום שלא מעצים אותך ולא נותן לך מטרה מעניינת יותר מ"מה נאכל היום לצהרים" כבר יצאה מהאופנה. כולם מחפשים משהו יותר חזק מזה. וזה נקרא – משמעות.

הרבה פעמים אנחנו פשוט מאוהבים ברעיון הסופי, ביעד או יותר נכון בתוצאה הסופית. לראות אותנו עובדים בעבודה שאנחנו אוהבים, מרווחים מספיק כסף, להיות בזוגיות מעצימה ואוהבת, להיות מחוטבים. אבל שוכחים יותר מידי פעמים, שהדרך לתוצאה רצופה בעבודה שבאה על חשבון יציאה עם חברים בערב, אימונים קשים, או שיברונות לב, עליה במשקל, ירידה במשקל, אכזבות וחוסר אמון שנערם עם השנים. האם אנחנו מוכנים לקבל את זה על עצמנו?

אנחנו מסתובבים בעולם כל כך גדול עם כל כך הרבה אופציות שאנחנו מצליחים לשכוח לרגע שאנחנו עולם שלם בפני עצמו. והעולם הזה הוא גם חומר וגם רוח, גם שמח וגם עצוב, גם אוהב וגם שונא.. וכמו בדוחותיו סוף שנה שרואי חשבון עושים שנקראים "רווח והפסד", ככה אנחנו צריכים להסתכל על הדרך אל המטרה.

אומנם היעוד עדיין לא ברור לי כמו שמש ביום בהיר עדין, אבל אני יודעת שהוא נמצא שם. והדברים שאני מרוויחה בדרך אליו, הם שווים יותר מהכל. וזה יגיע אל כולנו מתישהו. וכל אחד יוכל לחגוג יום משמעות שמח!
ממני אלייכם עם המון אהבה ואמונה -

שניה.