דרך החיים

פסח הוא חג החירות, חג האביב, חג המצות אבל בואו לא נשכח שהוא גם חג השאלות. ״שאלות? שאלות תשמור לפסח״ זה משפט שהרבה מאיתנו שמעו מאחד המורים/הורים/דודים שלו מתישהו בחייו. ובאמת בערב פסח אנחנו שואלים הרבה קושיות ואפילו מצווה להרבות בשאלות על יציאת מצרים. אבל גם כשליל הסדר נגמר והשאלות על מצרים ההיא של פעם כבר נגמרו, יצאנו לחופשת פסח (חלקנו) עם עוד שאלות. הפעם רק על מציאות אחרת, אולי אפשר לקורא לה:
"יציאת מצרים 2022, התחלנו!"

עם ישראל של היום הוא לא עם ישראל של פעם, היום הוא עם מנגלים בפארקים, עם מכוניות חשמליות, בפקקים, עם סמארטפונים, תלושי שכר וטינדר.

השעבוד עדיין קיים, מנהיגים מתחלפים, האויבים משנים צורתם ורק אנחנו, מתרגלים לכל מציאות חדשה שתבוא עלינו. מלחמות, מגפות עולמיות, ממשלות, פיגועים... אנחנו מתרגלים מהר לדרך החדשה.

אבל עדיין נשארים עם שאלות, רק שהפעם אין את רבי טרפון, או את זה שאינו שיודע לשאול כדי שיענו לנו תשובות - לאן פנינו?

השבוע הייתה לי שיחה עם תלמידת תיכון מקסימה בכיתה י"א. על פניו – "איזה כייף לה! היא רק בת 16 וכל החיים לפניה" מצד שני, כבר הספקנו לשכוח איזה גיל מורכב זה.
ובשיחה אחת עם כל כך הרבה שאלות משמעותיות ותשובות שאני מקווה שהצלחתי לספק בתור המבוגר האחראי בשיחה, ראיתי שאין פה באמת משמעות לגיל או לזמן. כולנו באותה סירה.

היא שאלה אותי "איך ידעת באיזה מסלול לבחור בחיים?" שאלה מדהימה, רק חבל שאין לי תשובה מספיק טובה עליה. היא המשיכה ב"הרי היו לך בערך מיליון דרכים ללכת בהן ובחרת דווקא בזה, את מרגישה שאת מצליחה? את מרגישה שאת מממשת את עצמך? את לא חייבת לענות כמובן..״רציתי להגיד לה״ אני לא יודעת איך הגעת למסקנה שאני בדרך הנכונה כי אני אפילו לא יודעת אם זה נכון, האם אני באמת יכולה להגדיר את המסלול שלי כבחירות מוצלחות? האם עבודה מרובה, ריצוי, חוויות יפות, חוויות פחות יפות, הצלחה וגם כישלון, חברויות שהיו ונגמרו הן הגשמה עצמית? לרגע לא הצלחתי להבין אם זה הקול הפנימי שלי שפתח חשבון אינסטגרם משלו או שאני מדברת באמת עם תלמידת תיכון עם רצון תמים פשוט להצליח ולא לטעות בבחירות שלה?

אני חושבת שה"דרך" או המסלול לחיים טובים נמצאת תמיד בבניה. בניסוי ותהייה ועם הבנה אחת של "אם לא הייתי מנסה לא הייתי באמת יודעת". 

אנחנו עובדי מע"צ של החיים שלנו, סוללים את הדרך שמתאימה לנו עם הרבה ניסיונות והרבה כישלונות אבל בסופו של דבר המסלול יהיה ברור וחלק יותר, גם איילון לא נבנה ביום אחד. וגם עדיין, לא מפסיקים לשפץ אותו..

אני זוכרת שפעם אחותי אמרה לי משהו יפה כשהיינו בצפון בסיטואציה קצת פחות יפה. היינו איפה שהוא ולא מצאנו את הדרך חזרה (ונלחצתי מאוד!) אבל המשפט שהיא אמרה לי חצי ברוגע חצי בלחץ עד היום חרוט לי בזיכרון "אל תדאגי, כי אין דבר כזה ללכת לאיבוד באמת. מכל מקום שנכנסת אליו יש גם יציאה ממנו" ואז זה המשיך ב"ותהיי סבלנית ותפסיקי רגע לבכות כי זה מלחיץ אותי!" כמה פעמים מאז אותו רגע מלחיץ והיסטרי קרה לי בטיולים או במקומות שנכנסתי ללחץ מצאתי את המשפט הזה מהדהד לי בראש. גם היום כשאני מרגישה שאני הולכת לאיבוד לפעמים בתוך עצמי. סבלנות, התשובות יגיעו, איך שנכנסת את יכולה גם לצאת. (ותנשמי רגע!)

המסלול של החיים שלנו עוד נבנה ואני רוצה להאמין שהוא תמיד יהיה בבניה, עם שדרוגים, עם גשרים, עם קיצורי דרך, עם מסלולים מהירים כי אין דרך אחת נכונה, יש הרבה השתלבויות ואנחנו צריכים לדעת כמו בחיים לדעת לקבל שינויים.

מאז יציאת מצרים, ועד היום.
מקווה שהצלחתי לענות לך על השאלה הכל-כך יפה ותמימה הזאת.


ממני אליך, ואליכם עם המון אהבה –
שניה