גדרות והגדרות

המסע של החיים.
אפשר להגיד שהחיים שלנו הם מסע אחד גדול ואפשר להגיד שהמסע שלנו הוא החיים עצמם.
אני קוראת הרבה בספרים שלי על מסעות שונים. בספרי הרומנטיקה תמיד יסופר על מישהי או מישהו שהילדות שלהם לא האירה להם פנים והם סבלו מהכפשות ונידוי מהחברה ובסוף המסע שלהם הביא אותם למצוא את שאהבה נפשם ביום בהיר אחד והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. יש גם את ספרי ההשראה והעצמה אישית שמספרים איך הגיע אותו מחבר מבית חסר כל יכולת כלכלית וביטחון עצמי נמוך לשפע עצום ועושר. כל אחד והסיפור שלו, המסע שלו. מה שמיוחד בכל הסיפורים האלה שאני קוראת או בהרצאות האלה שאני שומעת הוא לא נקודת ההתחלה ונקודת הסוף של אותו מספר, אלא המסע שלו. איך כנגד כל הסיכויים הוא הגיע לאן שהגיע? מה הוא עשה כדי לעבור את כל המהמורות והקשיים שהחיים מביאים? ויותר מהכל – איך אני יכולה ללמוד מזה?

המחשבות האלה על מסע, החיים ולאן הגעתי עד היום קופצות לי הרבה לראש, אבל יותר מתמיד הן מגיעות אליי בחודש הזה, חודש היום הולדת שלי. היום הראשון ביולי ועוד 21 יום אחגוג יום הולדת בתאריך הלועזי שלי. אבל היום, הראשון ביולי וכ"א בתמוז בשקיעת החמה כשהתאריך יהפוך לכ"ב תמוז אחגוג את היום הולדת העברי שלי.


יום הולדת הוא זמן של חשבון נפש. אני שמעתי הרבה פעמים מחברות וחברים שבחודש של היומולדת שלהם הם מרגישים מין התכנסות כזאת בינם לבין עצמם, הם פתאום חושבים יותר, שותקים יותר ובוחנים יותר. את הכל, אבל בעיקר את עצמם. יש מי שלא שם לב לזה אבל ברגע שאשאל "מה יש? יום הולדת מתקרב?" אז הם יגידו "איך ידעת?" זה לא שאני יודעת, אני גם לא זוכרת תאריכים אבל יש משהו שכולנו בלי לשים לב עוברים בתקופה הזאת של השנה שלנו. קוראים לזה – חשבון נפש.
אני חושבת שהשאלה העיקרית שקופצת אצלי בתקופה כזאת היא "מי אני?".
רוב החברה שלנו, העולם שאנחנו חיים בו מנוהל על ידי הגדרות. "עשיר-עני" , "דתי- חילוני", "יפה- מכוער" , "טוב- רע". אנחנו מגדירים כל דבר וכל דבר מגדיר אותנו. לנו יותר קל להגדיר כל דבר שהוא לא אנחנו אבל האם יש לנו הגדרה אחת שיכולה לתאר אותנו? אני חושבת על זה והדבר הראשון שבא לי להגיד זה שאני לא אוהבת הגדרות, אולי הגדרות הם בעצם כמו גדר עבורנו. כי אם אני ככה אז אני כנראה לא אוכל להיות אחרת, זאת ההגדרה והגדרות או גדרות – לא ניתן לשנות לשם כך הם נועדו.

כשאני חושבת על זה תוך כדי שאני כותבת כאן, אני לא הגדרתי את עצמי מעולם, יותר נכון – לא הצלחתי. אבל האם אנחנו לא זקוקים להגדרות האלה בשביל לקבל קצת סדר בחיים שלנו? הרבה פעמים התביישתי להגדיר את עצמי, איך זה ייתפס בעיניי אחרים? איך זה ייתפס בעיניי? למשל- ואני לא אוהבת לדבר על זה כל-כך, אבל למשל בתקופה שבה הקריירה של הדוגמנות שלי תפסה 80 אחוז מחיי לא הצלחתי לענות על השאלה "מה את עושה בחיים?" עם התשובה " אני דוגמנית".

הרגשתי שיחשבו שאני מתלהבת או שאני חיה בסרט, אבל בזה התעסקתי, מזה התפרנסתי, בזה עבדתי יום יום במשך 8 שנים ועד היום מידי פעם אז איך עוד אפשר להגדיר את זה? גם כשהיו שואלים אותי "את דתיה?" אני כן שומרת את השבת, מתפללת ומאמינה מאוד! אבל עדיין אני מרגישה שאני לא יכולה להגדיר את עצמי כדתיה. כי דתיה לא מתלבשת ככה, ודתיה לא יושבת ומזמינה במקומות לא כשרים ואולי כבר הייתה מתחתנת בגיל 25 אז להגדיר את עצמי ככזאת זה יהיה לא מדויק להגיד מבחינתי ואז שוב, אני נופלת להגדרות.. אז מה אני? אני יודעת שעם הגדרות חיצוניות יהיה לי קשה להחליט. כי חיצונית, אני מכלול של כל כך הרבה דעות, אמונות ושאיפות, אולי זה יכול לבלבל אחרים, אבל למי זה חשוב? לעומת זאת, יש הגדרות שהם מאוד ברורות לי. אני בנאדם, בנאדם יהודי. והרבה פעמים ההגדרה הזאת מטשטשת אצל רובנו. כי אנשים חושבים שיהודי ההגדרה לזה היא שמירת תורה ומצוות, אבל יהודי זה מתפרש בכל-כך הרבה צורות שכבר שכחנו אותם. יהודי לפני שהוא דתי או שומר מצוות זה אהבה, זה נפש, זה אחדות. תבחר להצביע מה שתבחר, תאמין במה שתאמין זה לא משנה. יהודי זה ההיסטוריה שלנו, הסיפור שלנו והמסע שלנו. הוא בכולנו, זה לא משנה במה אתה עוסק, במה אתה מאמין ואיך אתה חיי. יש דברים שלא ניתן להסביר אבל אפשר לספר.


כולנו במסע, כולנו סיפור ולכולנו יש את האפשרות לבחור כל יום – "מי אני כן" ו"מי אני לא".
חודש היום הולדת שלי מתחיל היום אומנם, אבל  כולנו נולדים כל יום מחדש. ולכולנו הבחירה להוליד כל יום מחדש "אני" טוב יותר.

אז מזל טוב לכולם, יום הולדת שמח!!
שיהיה לכולנו מסע נעים, טוב, ומעצים.
ממני אליכם עם המון אהבה – שניה.