בבל המקראית

אומרים שסינית היא אחת השפות היותר קשות ללמוד. יש כמעט 250 שפות סיניות שונות, כל אחת עם ניב שונה, צליל שונה וכתב שונה. אני חושבת שבמגדל בבל, מה שכנראה קרה שם זה שכל האנשים דיברו סוג אחר של סינית. מה שגרם לחוסר תקשורת מחריד והסוף ידוע לכולנו. הוא ידוע לכולנו, נכון? בקצרה, אנשים חושבים שהם אלוהים ובסוף -  מתרסקים.



שפה אמורה לעזור לנו לתקשר, להסביר את עצמנו. אז למה דווקא כשאנחנו מנסים להסביר את עצמנו, זה מרגיש שאף אחד לא באמת מבין? האם אנחנו, כמו סין, כמו מגדל בבל, מדברים יותר מ-250 שפות ועם יותר מ14 ניבים? האם מישהו בכלל לומד את זה? כלומר, את השפה שלנו? או שמא, אנחנו דוברים רק את השפה שלנו האישית בלי ללמוד את השפה של האחר.

"רוצים לדעת מניין השפה שלי?"
ובכן, היא נבנתה לה עם השנים. ככה שאיכשהו אחרי הרבה פעמים שאמרו לי "לא" לפעמים אני עדיין חושבת לעצמי "אולי בכל זאת כן?", ואחרי פעמים שאומרים לי "כן!" הרבה פעמים פשוט קשה לי להאמין. גם "צעקות" אני לא מבינה. ב"בדיחות" יש כאלה שאני צריכה בהן לפעמים עזרה בהבנה, וב"אהבה" זה משהו שאני עוד לומדת. הרבה שפות, חלק מאיתנו ברמת "דוברים" חלק מאיתנו עוד בשלוש יחידות.

כשאת רבה עם חברה, לשתיכן יש דברים שחייבים להיאמר. יש דברים גם שרצוי שלא יאמרו ויש רצון אחד גדול – להוכיח שהצד השני טעה. אבל בסופו של דבר כל מה שאת רוצה וצריכה לשמוע זה את השפה שלך, שתעזור לך להתעורר מעשן הכעס והפגיעות. "סליחה. אני מצטערת שנפגעת" שתי מילים שיכולות פשוט לעצור מלחמה שקטה כלכך.. במקום זה מתקיים דו שיח של התנצחויות, שבו החלש כידוע, תמיד מפסיד בסוף. ולא בגלל שהוא חלש, בגלל שהוא עייף כבר ממלחמות מתמשכות, אז הוא מרים את הדגל הלבן שאומר "יאללה בסדר לא חשוב מאחורינו".

אבל האם משהו במלחמה הזאת באמת עבר? האם למדנו את השפה של האחר כדי להצליח לתקשר איתו? או את ההבנה ההדדית של מה כל אחד משני הצדדים באמת צריך, אולי הכנות האמיתית שלנו עם עצמנו שאולי בכל זאת באמת יכלנו לפעול קצת אחרת? האם להגיד פשוט "סליחה שפגעתי" כי אין מה לעשות, שני הצדדים באמת נפגעו כבר יצא מהלקסיקון שלנו?

אלוהים (לדעתי) בלבל את השפה של בני האדם בבבל כדי להוריד אותם לקרקע, שיתעסקו במה שבאמת חשוב, אחדות העם, אהבת חינם וכמובן שנתרחב בארץ. שלא נתעסק בשטויות שעד היום נוכחים בעולמנו כמו שמישהו חושב שהוא באמת יכול להיות מעל מישהו אחר, או למרחיקי לכת – אלה שחושבים שהם אלוהים.

אולי עד היום, כשאנשים רבים בניהם, כשזוגות מתפוצצים אחד על השני וכשפוליטיקאים מאבדים את זה - זה בעצם בבל קטנה שנשארה איתנו כדי להזכיר לנו – חברים, אתם לא מדברים את אותה השפה, תוציאו מילונים!
אומנם היום אנחנו נהנים מטלפונים סלולריים, מחשבים ניידים, איימלים, וואצאפ ואפילו טינדר כדי שנצליח לתקשר טוב יותר אחד עם השני, אבל האם זה באמת עוזר?



בסופו של דבר, אנחנו יצורים חברתיים שבסה"כ רוצים שיבינו אותנו ושיאהבו אותנו למרות הכל.
אז אולי ברגע שבבל הקטנה מתחילה להשתלט על סיטואציה כזאת, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להשתמש במקל הקסם האלוקי ולהגיד "סליחה שנפגעת. אני מצטער/ת". לפני שהמגדל קורס. כן להגיד את מה שמפריע, את מה שכואב, את מה שלא נעים אבל בשפה שהצד השני יוכל להבין, אולי היא צריכה להיות נעימה יותר, אולי היא צריכה להיות עדינה יותר וגם חומלת יותר. הלוואי ונצליח ללמוד אותה ברמת שפת אם.

ממני אליכם, עם המון אהבה
שניה.