אל תסתכל בקנקן - אלא על החומר שלו

בעולמנו כמות לא מבוטלת של משברים: משבר האקלים, משבר כלכלי, משבר בזוגיות, משבר ביטחוני, משבר מדיני, שברים עשרוניים וגם משבר הגיל. נראה שבעצם בלי לשים לב כל העולם שלנו הוא אוסף אחד גדול של משברים ושברים, אבל איכשהו אנחנו חיים עם זה בשלום. חיים עם זה כי ככה זה, וכי "אלה החיים בויה".



כמה סימבולי זה יכול להיות שברגע שאני מהרהרת במחשבה הזאת, תוך כדי שטיפת כלים, נשברת לי קרעה בין הידיים. תודה לאל - אין נפגעים. רק קערה אחת קטנה שפורקה זה עתה לרסיסים.

ואז חשבתי עליה, על אותה קערה חמודה מאיקאה, בעודי אוספת את השברים ומנסה לא להיחתך- אולי הפעלתי עליה יותר מידי לחץ? אולי שפשפתי עם הספוג חזק מידי? אולי סתם שנייה של חוסר ריכוז שכל כך אופיינית לי? אולי כל התשובות נכונות?

אותו אחד שייצר את הקערה הזאת השקיעה בה משחשבה רבה כנראה. ואני, בשנייה אחת של נדידה מחשבתית חירבתי לו את היצירה - איך היא תראה, מה יהיה הצבע שלה, מה יהיה הגודל שלה והאם היא חלק מסט כלים של 6 או 8 חלקים מכל סוג. מה שבטוח – הוא לא ציפה לחפירה כזאת על קערה. כולה קערה.. מה הדרמה? היא כמו עוד כלים רבים גורלם להישבר בסוף. אבל הקערה הזאת, על פניו סתם קערה אבל אם אני חושבת על הדברים לעומק – אנחנו לא כאלה שונים מאותה קערה. שכמו עוד הרבה כלים – סופנו להישבר.

בעולם שבו הציפייה לשלמות גוברות על הוראות היצרן – אין פלא שהרבה מאיתנו נשברים בסוף.
מלחץ של הסביבה, מהשאיפה להיות הכי טובים, הכי נכונים, הכי צעירים והכי שזופים. נראה שהמושג "אל תסתכל לקנקן.." התווסף לרשימת הקלישאות שמוכרים לנו במבצע של 1+1 על כל המדף. זול, לא שימושי ופג תוקף.
אולי זה לא אשמת הקנקן עצמו אלא ממה הוא עשוי, מה החומר שיצר את הכלי שהוא היום.
חרסינה שברירית או נירוסטה על זמנית?

וככה גם אנחנו. משולים לקנקנים וקערות. מנסים להישאר מושלמים תחת לחץ מים, ספוג שמשפשף חזק מידי ומישהי מעופפת שמחזיקה אותנו. איך לא נחליק ונישבר? וכאן הכל מתחיל ומסתיים יחד, כי להיות מושלם זאת משאלת לב שרחוקה מלהתגשם, אבל להיות שלמים זה משהו שעם קצת חיזוק החומר הפנימי שלנו והרצון שלנו יכול להתגשם כהרף עין.

הרדיפה צריכה להיות אחרת, ויפה שעה אחת קודם. הרדיפה להיות שלם ולא מושלם, הרדיפה להיות חזק ולא חטוב, הרדיפה להיות סקרן ולא מרשים, הרדיפה לחיות את החיים ולא לביים אותם והרדיפה לאהבה עצמית. לא לאגואיסטיות.


אני מאחלת, לכל אחת ואחד מכם שהחומר הפנימי שלכם יהיה חזק ויציב יום יום. שלא משנה מול איזה סבון/ זרם מים או בחורה מעופפת תתמודדו אתם תצליחו לעמוד מולם יציבים. כמו נירוסטה חזקה. עם לב שלם ובטוח.
ברגע שנהיה שלמים עם עצמנו, כהרף עין – קסמים יתחילו לקרות..
ממני אליכם עם המון אהבה,

שניה.