אין חיבור לרשת

אין חיבור לרשת – נסה שנית!" ....."אין חיבור לרשת – נסה שנית!"...."אין חיבור לרש..."

נשבעת שכבר בפעם החמישית הפסקתי לנסות. אין חיבור אז אין חיבור. עדיף אולי ככה, לא? עוד סיבה לדחיית משימות של מיילים, הודעות וכל מה שלא בא לי לעשות גם ככה על הבוקר.

גם מה עכשיו? לנתק כבלים? לקרוא לטכנאי? להתקשר לשירות לקוחות? כן אפשר, אבל באמת אני רוצה את זה עכשיו? גם הרבה פעמים זה פשוט קורה 'האין חיבור לרשת' הזה. ואז הוא גם פשוט חוזר, אני מכירה את האינטרנט שלי. יודעת מה הוא צריך. הוא צריך זמן. כן, זמן. הוא יחזור לעצמו מתישהו אני אומרת לעצמי.

אבל לרגע אחד, כשאני עומדת במטבח ואוחזת בשלט, מנסה בכל כוחותיי להתחבר שוב אל המילניום ולתקשר עם העולם החיצון, כפופה לכוחות עליונים של הקידמה הלוויינית, אני לרגע אחד יכולה להזדהות עם אותה קופסה שחורה והקטנה הזאת שאמורה לספק לי חיבור ותקשורת עם העולם החיצון. הלוואי והייתה יכולה גם לספק לי חיבור ותקשורת עם העולם הפנימי שלנו אני ממלמלת..

כמה לחץ מופעל עלייך קופסה קטנה הא?, לכמה מכשירים את אמורה לספק אינטרנט, ועוד בו זמנית! ובואנה בטח לא פשוט שמנתקים ומחברים אותך כל פעם מחדש.. מצפים שתמיד תתני את הכי טוב שלך, את כל כולך.

העיגול הזה שמסמן שהוא עדיין מחפש גישה לרשת לא מפסיק לזוז במעגלים על המסך ואני מוצאת את עצמי בוהה בו וחושבת.. בית אחד, שתי טלוויזיות, שלושה מחשבים. כולם עובדים, כולם חדשים אבל בלי חיבור, הם לא שווים דבר.

קשה לי שלא לעשות לרגע הקבלה למה שקורה אצלי בתקופה האחרונה. נדמה לי יותר ויותר שאני כמו המכשירים החשמליים האלה. עובדת, פעילה ובכל זאת – לגמרי לא מחוברת. לא נוכחת.

אם כל הקידמה הזאת באה כדי לחבר אותנו עוד יותר ולהשאיר אותנו זמינים לכל דבר בכל רגע, איך התחושה של הניתוק עדיין קיימת?

אני חושבת שאצל כל אחד מאיתנו יש תקופות שבהם החיבורים בחיים שלנו לא הכי חזקים. חיבורים חברתיים, חיבורים תעסוקתיים או חיבור בנינו לבין עצמנו. שמשהו בהם פשוט לא עובד הכי חזק, הקליטה חלשה. ופה, להבדיל מאינטרנט שבמצב כזה אני יודע מה עליי לעשות – להתקשר לשירות לקוחות, לנתק ולחבר כבל, לעשות איתחול מחדש..

את הסיפור הזה אני כבר מכירה. כולנו מכירים. אבל כשמדובר בחיבור בחיי היום יום שלנו קל לנו מהר מאוד ללכת לאיבוד ולשכוח מהדברים שאנחנו יודעים שהם, לא משנה מה מחברים אותנו לקרקע. אצל אחד זה תפילה, אצל השני מדיטציה, אצל השלישי גלישה בים, ההיא לדבר עם מישהו, סתם להיות שעה מנותקים ממכשירים בשעה הראשונה של הבוקר...

כל אחד ומה שמחבר אותו אל עצמו מחדש. ואולי חשוב לזכור את זה בתקופה כזאת שאנחנו נמצאים בה כרגע, לא יודעת כאילו הכל קורה במכה אחת ויש עומס על השרתים הפנימיים שלנו..

להתנתק קצת, לנשום קצת, להגיד תודה על העומס ועל הריק, לזכור מה ממלא אותנו ולרגע אחד להרשות לעצמנו גם להיות רק בשביל עצמנו. אפילו לשעה אחת ביום.
ממני אליכם עם המון אהבה וגעגוע,

שניה