אחרי החגים

טריגרים מגיחים לחיינו כאילו היו דיילות קוסמטיקה בסופר פארם. מעולם לא ביקשת את נוכחותם ובכל זאת הם מציעות את מה שהם משתמשות בו ובמקרה "הוא מוצר מעולה!". וגם אם ביקשת – הם לא תמיד יודעות מתי לשחרר אותך לנפשך. גם אם בא לך סתם להסתכל על רשימת המרכיבים של מברשת לשיער.

ככה זה גם אם טריגר מהעבר פתאום עלה במהלך שיחה, קשה מאוד להגיד לו פתאום "אני מסתדרת. תודה."

תקופת החגים היא טריגר אחד גדול. הדודים יכולים לשאול "נו מה עם זוגיות?", החברים מהילדות שפתאום פוגשים אחרי יותר מידי זמן וההשוואות לא מפסיקות לרוץ לך בראש, קניית המתנות לכולם משאירה אותך עם התהייה אם גם עלייך חשבו ככה? ו24 שעות צפופות עם המשפחה ארבע פעמים בשבוע.

תקופת "אחרי החגים" היא הבשורה שכולם מחכים לה כי מסכת הטריגרים הקופצים מסתיימת לה וכולם יכולים סוף סוף להתפנות ולקבץ את כל התכנונים וההבטחות שאספו במהלך החגים בלי שעוד טריגר סורר יקפוץ פתאום משום מקום ובלי התראה מוקדמת בארוחה משפחתית, ולהתחיל ליישם את ההבטחות והמטרות שהצבנו לעצמנו של "אחרי החגים".

"אחרי החגים אני נכנסת לכושר.",  "אחרי החגים אני מתחיל להשקיע במניה ההיא", "אחרי החגים אני חוזר למשטר תזונתי", "אחרי החגים אני מתחילה להיות סלחנית יותר.." ועוד שלל עצום של "אחרי החגים" אני אתפנה לזה. מסתבר שטריגרים ודד-ליין הולכים טוב ביחד כמו ג'ין וטוניק. וכמו זה איש לא יכול להבטיח לנו מה יהיו ההשפעות של זה אחר כך.
והנה "אחרי החגים" הגיע. התקופה שלה כולם חיכו לה. לצאת לדרך חדשה, התחלות חדשות, מטרות חדשות, אוויר חדש, ארון החורף שמתחיל להתווסף לגופיות הדקות אחחח אין על זה!

אבל נראה ששכחנו קצת את כל העומס והלחץ שחיי עבודה ושיגרה משאירים בנו גם הם.

האם מדובר גם בגרסה אחרת של טריגר?
מצד אחד הבוס על הראש בחיי היום יום, ומצד שני השכנה מהבית ממול שתפסה אותך ברחוב בדרך חזרה מהבית כנסת ומתשאלת אותך בשאלות שלא יביישו סוכני שב"כ בחיי החגים.
גם בתקופת החגים, וגם בתקופת אחרי החגים – אנחנו בעומס. ריגשתי, שכלי, קיומי. על מי אנחנו עובדים?

מל רובינס המציאה את חוק "חמש השניות" שבו היא מקדשת את ביטול הדחייה. "קשה לכם לקום בבוקר? ספרו חמש שניות ופשוט קפצו מהמיטה!" או "המייל הזה של הבוס יושב לכם על הראש? ספרו חמש שניות ופשוט תחליטו שאתם מסיימים ושולחים לו אותו!". בתורה שבעל פה ובתורה בכתב שהיא עצמה כתבה היא אומרת שדחיינות היא המגיפה שלאורך דורות משאירה אותנו במקום. כי אין זמן מתאים יותר "מהרגע הזה". ואני נוטה להאמין שהיא צודקת המל הזאת.

אחרי הכל, מי יודע מה יהיה אחרי החגים? או בעוד שעה? יום? יומיים? יכול להיות שיצטברו לי עוד כלכך הרבה דברים וישתנו כלכךהרבה תוכניות שברגע שדחיתי – רק הוספתי עוד מטען חורג למכסת המטרות שלי.

אחרי החגים כבר כאן, כביכול – אין לנו עוד סיבות לתירוצים. מדובר במונח שיכול להתחלף באותה מידה גם ב"אחרי החתונה" , "אחרי המבחנים" , אחרי העבודה.." אפעם אין זמן מתאים לעשות שינויים בחיים. אפעם אין זמן מתאים לפגוש טריגרים באמצע היום, ואפעםאין זמן מתאים לקקש עם דיילת סופר פארם ש"משתמשת בדיוק במוצר הזה והוא בדיוק עשה לה פלאים" אין זמן מתאים לכלום. אבל יש זמן לתרץ, ויש זמן לעשות. והזמן הזה הוא עכשיו.
יאללה, תספרו חמש שניות...

ממני אליכם, עם המון אהבה ואיחולים לשנה טובה ומדהימה יותר.

שניה.