מה זה סקרואילאיטיס ואיך אפשר לזהות את התסמינים שלה
סקרואילאיטיס היא דלקת במפרקים המחברים, כאמור, את חלקו התחתון של עמוד השדרה לעצמות האגן משני צידי הגוף. התסמין המרכזי לכך הוא כאב בגב התחתון או באזור העכוז, שלעיתים מתפשט לירך, לרגל או למפשעה. הכאב נוטה להחמיר אחרי ישיבה או עמידה ממושכת, ומשתפר לאחר תנועה קלה. רבים מרגישים נוקשות וקושי בתנועה בבוקר או אחרי תקופה של מנוחה, ושלא כמו כאבי גב אחרים, הכאב הנלווה לכך מופיע לעיתים קרובות בצד אחד של הגב התחתון ולא בשני הצדדים.
אילו גורמים יכולים להוביל להתפתחותה והאם יש קשר למחלות אוטואימוניות או דלקות מפרקים
הסיבות לסקרואילאיטיס יכולות להיות רבות, כשהבולטת שבהן היא הקשר למחלות דלקתיות של עמוד השדרה, ובייחוד דלקת חוליות מקשחת. נמצא קשר הדוק בין סקרואילאיטיס למחלות שבן מערכת החיסון תוקפת את הגוף, בעיקר אצל אנשים עם גן מסוים בשם HLA-B27, שמגדיל את הסיכון לדלקת מפרקים. מעבר לכך, ייתכנו גורמים נוספים, כמו זיהומים במפרק, פציעה כמו נפילה או תאונה, שינויים הורמונליים במהלך ההיריון, שגורמים לרקמות להיות גמישות יותר ואף פעילויות חוזרות שמעמיסות על האגן באופן לא שווה. גם אנשים הסובלים ממחלות מעי דלקתיות ופסוריאזיס נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח את התסמונת.
איך ניתן לאבחן את המחלה בצורה מדויקת ומהם הטיפולים הזמינים
אבחון המחלה מתחיל בבדיקה גופנית מקיפה, במסגרתה מבצע הרופא בדיקות תנועה מיוחדות שמפעילות לחץ על המפרק ובוחנות את התגובה לכך. בנוסף, מתבצעות בדיקות דימות, כמו MRI, המזהות דלקת פעילה וכן CT, המספק תמונה מפורטת של מבנה העצם והשינויים שבה. מעבר לכך, גם בדיקות דם יכולות לזהות סמני דלקת בדם וכן בדיקה גנטית. באשר לטיפולים הזמינים, לרוב הטיפולים כוללים תרופות נוגדות דלקת להפחתת הכאב והנפיחות, זריקות סטרואידים ישירות למפרק במקרים קשים ותרופות ביולוגיות למטופלים שאינם מגיבים לטיפולים אחרים. מעבר לכך, גם פיזיותרפיה המסייעת לחיזוק שרירי הבטן והגב נחשבת לחלק משמעותי וחשוב מהטיפול, וכן טיפולים משלימים כמו דיקור, יכולים לעזור בהפחתת הכאב ובשיפור התפקוד היומיומי.
האם יש דרכים למנוע את התפרצותה או למזער את השפעותיה על היום יום
למרות שלא תמיד אפשר למנוע את התפרצותה, ובייחוד כשיש גורמים גנטיים או מחלות רקע, ישנן מספר דרכים שיכולות לעזור להפחית את ההשפעה שלה על החיים. למשל, שמירה על משקל גוף תקין בהחלט יכולה להקטין את העומס על מפרקי האגן, וכן פעילות גופנית עדינה, כמו שחייה, הליכה או יוגה מתונה יכולה לעזור לשמור על גמישות המפרק ולחזק את השרירים שתומכים בו. מעבר לכך, ישיבה נכונה בעבודה ובבית, והימנעות מישיבה ארוכה ללא הפסקות יכולה למנוע לחץ מיותר על המפרקים הרגישים. וגם, מעקב רפואי סדיר וטיפול במחלת הרקע הם בגדר הכרח ודרכים יעילות למניעת התפרצויות של המחלה והקלה על ההשפעות הנלוות לה.
