door

החלונות הזוגיים הצרים והקשת המקילה הם פועל יוצא שיכולה קשת אבן (במיפתח נתון) לשאת. המעבר מבניית קשתות אבן קמורות, שהיו אופייניות לכל צורות הבנייה בעיר עד שנות העשרים המוקדמות של המאה העשרים, לבניית קשתות ישרות משקף את המעבר לבניית אבן מסורתית "טהורה" לבניית אבן עם גב בטון.

דלת כניסה הברזל הירושלמית הטיפוסית, הדו כנפית והרב כנפית, עם עיטורי יציקה, נפוצה אף היא בבתי מגורים וגם בפתחי חנויות. דלתות כניסה ירושלמיות ניכרות בעיקר בסוגי הקשתות שלהן. צורת הקשת מעידה על תקופת בנייה ועל הזהות האתנית של יושביה. בסוף המאה ה-19 נבנו דלתות כניסה בירושלים בצורת קשתות רומיות, בצורת חצי עיגול, המבוססות על רדיוס של מעגל אחד. קשתות אלו היו הפשוטות והזולות ביותר לבנייה. בתקופת המנדט נבנו רבים מהפתחים בבנייה הערבית העירונית עם קשתות מתוחכמות ומסבכות יותר, המבוססות על רדיוסים של כמה מעגלים. השימוש בקשת השטוחה, הנתמכת על ידי גב בטון, נעשה מקובל במיוחד בשנות ה-30 וה-40, ואילו הקשתות הטרומיות, שהן חלקו ממישטח שנוצר ביציקת בטון ומתועש (עם או בלי ציפוי אבן), נפוצות בעיקר בשיכונים הציבוריים שנבנו בשכונות החדשות מאז 1967. קשת הפרסה היא בדרך כלל בעלת זהות ערבית ואילו הקשתות הגותיות החדות הן בעיקרן צורה שמאפיינת דלתות כניסה בירושלים של בתים אירופיים נוצרים, כמו דלתות הקונסליות האירופאיות.

להלן סוגי הקשתות העיקריים בדלתות כניסה בירושלים ומידת שכיחותם בסוגי הבנייה השונים בעיר:

הקשת הרומית – קשת בצורת חצי עיגול, שהיא קשת הפשוטה ביותר לבנייה, נפוצה במרבית החלונות הזוגיים ומעל פתחי הכניסה בבנייה יהודית, הערבית והנוצרית כאחת. זוהי צורת הקשת הכמעט בלעדית בבנייה הכפרית הערבית ובנניית בתי המגורים שבשכונות היהודיות המסורתיות בשנים 1917-1860.

הקשת הסגמנטלית – קשת בצורת חצי סהר, שכיחה בחלונות ובקשתות מקילות הבנויות מעל דלתות וחלונות, כמעט בכל סוגי בנייה.

הקשת המחודדת – קשת זו שכיחה באדריכלות האירופאית נוצרית מן השנים 1917-1860 ובאדריכלות הערבית בעיר בעיקר מתקופת המנדט. נדירה ביותר בסוגי הבנייה האחרים בעיר. מכונה גם קשת גותית.

קשת פרסה – יש שני סוגים: קשת פרסה עגולה וקשת םפרסה מחודדת. קשת זו, שהייתה שכיחה בעבר במיוחד באדריכלות המאורית בספרד במאה השמינית, נפוצה בעיקר בניית פאר הערבית העירונית מתקופת המנדט. רבות מקשתות אלו בנויות מאבן לבנה ואדומה לסירוגין (בערבית: אבלק).

הקשת הפרסית – קשת זו דומה לקשת בסגנון טיודור האנגלי ובנויה מארבעה מרכזים עגולים. נפוצה בחלונות שבבנייה הערבית העירונית ובמיפתחים גדולים יחסית של חנויות מסוגים שונים.

הקשת השטוחה – הקשת של חלון מלבני או מרובע, נפוצה בעיקר במיבנים ערביים ויהודיים מסוגים שונים, שנבנו בעיר מאז אמצע המאה שנות ה-30. הקשת היא קונסטרוטיבית רק בחלקה, מאחר שהיא נתמכת על ידי גב בטון. הקווים שבין אבני המשקוף מתחברים כלפי מטה בנקודה אחת, שהיא מרכזו של עיגול בעל רדיוס נתון.

הקשת המקילה – בבתים, שנבנו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים בכפר ובעיר שכיח השימוש בקשת מקילה (בערבית: חמאל) מעל לפתחי כניסות העשויים אבן משקוף אחת ומעל לחלונות העשויים משני חלונות צמודים. קשת זו באה להקל בנשיאת הקיר שמעליה. היא מעבירה את העומס לקירות משני עברי פתח הכניסה או החלון. הקשת המקילה עשויה בצורת חצי עיגול (קשת רומית) ולפעמים בצורת קשת שטוחה. השטח שבין הקשת המקילה למשקוף שngk תחי החלונות משמש לעיתים כמקום שבו קבוע חלון האיוורור העליון.

קשתות מסוגננות, כגון הקשת התלת מרכזית השקועה, קשת הכתף הקשת הונציאנית והקשת המשולשת נפוצות בעיקר בבנייה ערבית העירונית בתקופת המנדט, וחלקן גם בבנייה האירופאית-נוצרית שבין השנים 1917-1860 ונדירות ביותר בבנייה יהודית.