Pixabay

על אף שישראל מחויבת לשמר לפחות כ- 17% משטחי המערכות האקולוגיות השונות, יש לא מעט שטחים שאינם נשמרים ולכן עתידם מצוי בסכנה. כדי להגן על השטחים האקולוגיים, חשוב להכיר בהן כשמורות טבע מוכרזות וכן לפעול להגן עליהן גם מחוץ לתחומי שמורות הטבע הרשמיות. אם כן, מהם האיומים העומדים בפני מערכות אקולוגיות בישראל? מה ההבדל בין בתי הגידול הלחים ליבשים וכיצד האיום בא לידי ביטוי בכל אחד מהמערכות הללו? הנה מספר דוגמאות נבחרות.

בתי גידול לחים: בריכות חורף ומעיינות

בריכות חורף

בריכות חורף הן בתי גידול לחים בולטים במיוחד. אלו גופי מים עונתיים המתקיימים במקביל לעונות השנה, בחורף מתמלאים ובקיץ מתייבשים. בחודשי החורף ובתחילת האביב משמשות הבריכות כמקווה מים לכל דבר ואילו בחודשי הקיץ – מתייבשות לחלוטין. התנאים המיוחדים השוררים בבריכות החורף, גורמים לכך שמיני החיים המצויים בתוכן מקיימים מחזור חיים מיוחד במינו, המתאים את עצמו לעונה היבשה וה"רטובה". אסטרטגיית ההישרדות של מיני הצומח והחי המתגוררים במקווי המים, כוללת התאמה מלאה למחזור ההתמלאות וההתרוקנות של הבריכה. סיום מחזור חיים מלא כשהבריכה מלאה והישרדות בעונת היובש עד לחורף הבא.

האיום החל על בריכות חורף הוא שלמרות שמדובר במערכת אקולוגית מופלאה ומיוחדת במינה ועל אף שבעלי חיים רבים המתגוררים בשטחה מצויים בסכנת הכחדה, רק 11% מבריכות החורף בישראל מוגנות כשמורות טבע. לא זאת בלבד, אלא שככל שחולפות השנים, מספרן ושטחן של בריכות החורף העונתיות הולך ויורד, זאת במקביל להרס מיני החי והצומח בהן.

הצעד הראשון לפתרון בעיה זו הוא בדרך שבה יש להגן על בריכות החורף. הגנה סטטוטורית והבטחת בעלות ציבורית על הקרקע או ביצוע הסכם שימור יתנו מענה הולם לבעיה זו. נוסף על כך, חשוב שהשטח ינוהל על ידי גופים מקצועיים שניחנו בראייה אקולוגית, תוך הגנה פיזית על כל בריכה באמצעות חציצה, הצבת שילוט ועוד. פתרון חשוב לא פחות הוא ביצוע פעולות מחקר וניטור לליווי מאמצי השימור והשיקום.

מעיינות

מדינת ישראל ממוקמת באזור יובשני עד יובשני למחצה ולכן מקורות מים עיליים נחשבים לנופי טבע ייחודיים, מעיינות הם אחד ממקורות המים הללו. למעשה, מדובר בבתי גידול לחים העולים מעל לפני השטח ממעמקי הקרקע. לרוב איכות המים שלהם תהיה טובה מאוד, שכן מי הגשם האיכותיים עוברים דרך שכבות תת קרקעיות המסננות אותם. לעומת נחלים, מעיינות נחשבים לבתי גידול יציבים השומרים על "כוחם" גם בעונות יבשות. לצד היותם מקורות מים נפלאים, הם מספקים מקום מפלט קבוע לבעלי חיים וצמחים רבים ומעשירים את מגוון המינים באזורם.

האיום על מעיינות רבים בישראל נובע כתוצאה מהפרעות ופגיעות ממקור אנושי וגם מפגיעות של בעלי חיים. ראשית, הרכבם הכימי הרגיש של המים מופרע כתוצאה משאיבות מי תהום וכמובן – גורם גם לייבושם. גם פעילות לא מבוקרת למטרות נופש ופנאי, עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך למערכת אקולוגית זו. כשבני האדם בונים סביב המעיין אתרי נופש, טבילה או בריכות שכשוך המורכבות הפיזית נפגעת. נוסף על כך, מעיינות רבים מאכלסים מיני דגים פולשים שהוכנסו למעיין על ידי בני אדם והדבר על אף שנעשה בתום לב, עלול להוביל לתוצאות הרסניות שכן הדגים הללו לא מותאמים למרקם החי הטבעי במעיין.

הפתרון לבעיה זו - שמירה על השפע של מי התהום במעיינות תוך הגנה עליהם והכרזתם כמערכת אקולוגית טבעית.

בתי גידול יבשים: חולות ומלחות

חולות החוף

בעלי החיים המתגוררים בחולות מישור החוף, פיתחו מנגנוני הישרדות והתאמה ייחודיים כדי להתאים לסביבה החולית הקשה. הם יודעים להתמודד עם טמפרטורות קיצוניות, חוסר במקורות מים, נדידת החול הגורמת לכיסויים או חשיפתם וגם מסוגלים להתמודד עם הקושי לנוע על פני השטח העלול להובילם להתחפרות ושקיעה.

בשנות ה-40 של המאה הקודמת, היו בישראל 70% יותר שטחי חול מאלו שיש בה היום. השטח שלא נכחד, נתון לאיום מתמיד מפני תוכניות פיתוח שונות, הכוללות הקמת בסיסיים צבאיים, קיטוע, הקמת תשתיות ושילוב של צמחים פולשניים המשנים את פניו של בית הגידול.

מיני הצומח והחי האנדמיים (ייחודיים) לישראל מצויים בסכנה כתוצאה מכך והדבר משפיע גם על משק המים הישראלי, שכן הגשמים מחלחלים ביתר קלות מבעד לגרגרי החול ובכך ממלאים את מאגר המים התת קרקעי.

הפתרון במצב זה הוא הגנה על שטחי חולות החוף ושמירה על מגוון המינים החיים בהם.

מלחות

בישראל יש אזורים בהם הקרקע מכילה ריכוז מלחים גבוה מאוד המתמוססים בקלות במים,  אזורים אלו נקראים "מלחות". זהו בית גידול נדיר ומיוחד המצוי בסכנת הכחדה לאומית. בית גידול זה מצוי רק באזורים מסוימים ובכמות מצומצמת.

ריכוז המלחים הגבוה במלחות דורש מבעלי החיים והצומח המתגוררים בשטחן להיות מיוחדים במינם, רק האורגניזמים בעלי ההתאמות האבולוציוניות יכולים להצליח בכך והם אף זקוקים לתנאי הקיצון הללו כדי לשרוד.

על אף שמלחות נחשבות לבית גידול נדיר, האיום עליהן הולך וגובר שכן רק מלחות בודדות מוגנות כשמורות טבע. לפיכך, המגוון הגנטי ומגוון המינים הייחודיים המצוי בהם עומד בסכנת הכחדה. נוסף על כך, תהליכי פיתוח שונים באזורי המלחות בישראל, בעיקר ממקור אנושי צמצמו את תפוצת המלחות עוד יותר.

הפתרון: פעולת שימור מיידית ומקיפה, במסגרתה יוכרזו אזורי המלחות כשמורות טבע מוגנות.