"אני לא יודעת אם אוכל ללמד השנה על חגי תשרי" הצטערה חברתי הגננת. "אני לא אספיק לשחרר ילדים מהרגליים של ההורים, ללמוד שמות, להקנות הרגלים, ללמד תכנים...הכול יתחיל אחרי החגים. בינתיים אצטרך לאסוף שוב, ולחזק ולנגב דמעות שוב...עד אחרי החגים".

החגים השנה מתחברים לחופש הגדול, ואולי יוצרים תחושת החמצה קלה: לא ניתן יהיה להטמיע מושגי יסוד בנושא החגים. שירים לא ילמדו, פעילויות סביב החגים גם כן. התלמידים החדשים יתרגלו בקושי צלצולים, יחפשו דרכם במבוכי המסדרונות  ובדיקת זמן הגעה לכיתה. השנה יותר מבכל שנה, הקצב מסחרר.

כהורים, עלינו  לאפשר הסתגלות אופטימלית לילדים במצב זה,  תוך כדי תרגולת הגעה לעבודה בזמן לאחר פיזור ילדים בכניסה לגנים ובתי הספר...וזאת אף לפני המחשבה על החגים וההתארגנות אליהם.

הרי כמה טיפים שיוכלו לעזור לנו להיות שם בשביל ילדינו ולהישאר שפויים:

-פרידות: במקום לשוחח על פרידות נדבר על החיבור. במקום לומר "אתה הולך לגן ואמא הולכת לעבודה", אפשר לומר: "כשנחזור מהעבודה ומהגן..." זהו הבדל קטן אך מהותי. פרידות מפחידות, והילד  יתאמץ להישאר צמוד אלינו. הסיכוי שאם נדבר על המפגש המחודש, הילד ישתחרר בקלות יותר. שווה ניסיון.

-חמלה: ילדינו הצעירים מתקשים לעכל את עומס השינויים. הם זקוקים למידה רבה של חמלה: השמיעו קולות המבינים את הקושי שלהם. ספרו חוויות מהימים שלכם כתלמידים צעירים. אל תמהרו לתת עצה, אל תשמיעו כמה אתם מבינים אותם . כרגע הילד שלנו זקוק שיכילו אותו ולא המורה. הקשבה בתשומת לב, שיקוף הרגש, זה כל מה שהילד צריך.

-היו מכוונים אך לא שוטרים: אנו רוצים שהילד יפעל מתוך שיקולי דעת, מתוך הבנה. עלינו להיות שם כמגדלור ולא כשוטר הבוחן את שעשו, כך ירכשו כלים תוך חדוות עשיה. נשתדל להיפרד עם אמירות חיוביות כגון:"מאחל לך יום נפלא (עם החברים, בלימודים...)", זאת במקום: "תתנהג יפה..."

-מעברים: זכרו שבין אם עברו מגן לביה"ס, מהיסודי לחטיבה, לתיכון: ילדינו חווים מעברים רבים ביחס למניין שנות חייהם. זכרו שגם תלמידי י"ב, אלו הגבוהים, שאנו מרימים את העיניים אליהם, גם הם בתקופת מעברים: מעבר מבי"ס לצבא שנושף להם בעורף. הם עוברים חוויות מטלטלות כמו המסע לפולין. הם כבר פחות בועטים ויותר רוצים להיות בעולם המבוגרים, הם חוששים...אך גם זקוקים. נסו לחשוב מה זה להיות במקומם.

-חברה טובה: אל לנו לשכוח את עצמנו בתקופה זו. כדאי שנקבע זמן לשיחה עם חבר/ה שיכולים למלא אותנו באנרגיות חיוביות. להקשיב לנו כשאנו מרגישים מרוקנים בסוף היום. היום תורנו להשמיע קול, מחר תורם. קל יותר לחלוק תקופה עמוסה רגשית זו כשיש מקום להניח ראש.

-השפה המקרבת: השנה הזו נתחיל את התקשורת שלנו במשפט חיובי, עוד בטרם נברר איך היה היום: הכי חשוב: "כמה כיף לראות אותך..." עשוי להביא את הילד שלנו לספר איך היה לו במסגרת החינוכית יותר מאשר אם נפתח בסדרת שאלות צולבות.

בהצלחה לכולנו בשנה הבאה. שיהיו לכולנו הכוחות, הסובלנות, האהדה, והחמלה לזולתנו ולנו.

הכותבת: אורית יוסף – מדריכת הורות, מנחת קבוצות הורים. ניפגש בדף הפייסבוק של התכנית "מי הבוס" ברדיו ירושלים ובמייל [email protected]


תמונה: פלאש 90.