רוב ההורים חשים צורך להגן, לשמור ולהנחות. רוב המתבגרים מרגישים צורך להתנתק, להתנסות, ולמצוא את כיוונם-הם. הקיץ הינה הזדמנות לרכוש מיומנויות תקשורת של כבוד ואכפתיות שיעזרו להתמודד עם מתיחויות ותסכולים שהם תוצאה טבעית של שנות ההתבגרות.

"אני לא מסוגלת לחשוב על הקיץ. בשנה שעברה זה היה סיוט מתמשך. בתי שסיימה כיתה ח' מצאה עצמה מבלה עם בני נוער שהכירה דרך הפייסבוק בחוף הים בתל אביב. היא הייתה אומרת לנו לילה טוב, ונכנסת למיטה. באמצע הלילה גילינו שהיא איננה בבית. אני לא מוכנה לעבור קיץ נוסף כזה".

חוויה זו הותירה צלקת באם ואח"כ היא כבר עבדה במהלך השנה ולמדה תקשורת שונה, כזו המחזקת את הקשר, את הסמכות הטבעית שלה כהורה, והקיץ שאחריו היה כבר סיפור אחר, קל הרבה יותר.

כאשר אנו מנהלים תקשורת כזו כך שהמתבגרים יקשיבו לנו...ומקשיבים כך שהמתבגרים ידברו...  אנו יכולים לשוחח על כל הדברים העולים ולפתור סוגיות שצריך לתת עליהן את הדעת. אנו יכולים להסתייג מהתנהגות מסוימת מבלי להשמיע הערות מעליבות. אנו יכולים לתת מידע כך שהצד השני יהיה מוכן לשמוע. סוד ההצלחה בתקשורת היא ההקשבה ודרך התגובה.

כהורים,  אנו חשים צורך "לשים מראה" לפני הילד: אנו חושבים שאם נביע מורת רוח מדבריו הוא ישנה את דרכו. אנו ממהרים להביע דעתנו (השלילית בד"כ) על הרעיונות העולים במוחו ולבטל אותם, באופן שגורם לא לרצות לספר לנו שוב.

אל נמעיט בערכם של רגשותיהם: כאשר נער מספר כי חבריו נסעו לים ולא הזמינו אותו, אין טעם להגיד לו שהם לא חברים ושהם לא ראויים לחברותו...הוא עדיין נעלב. אנו יכולים להיות אמפתיים מבלי להתאמץ לסלק את כאבו. עצם יכולת ביטוי הרגשות במילים מאפשרת לו להתמודד.

לעיתים אין מקום להסברים והגיון: הם יודעים שאסור להם לנהוג מתחת לגיל 17, ויודעים שאסור להם לשתות. הם רק רוצים להביע תסכול, ואנו כהורים נופלים בפח צעקות התסכול שלא מבינים אותם מכיוון שניסינו להסביר את ההיגיון של הדברים.  בדרך הדמיון אפשר להקל: "הלוואי והיה לך כבר רישיון...הייתי שמחה לתת לך לנהוג במכונית שלי..." (ממילא הוא הוא לא יוכל לנהוג לבד הרבה זמן, וגם אח"כ יוכל להסיע חבר אחד בלבד).

בדרך זו של הקשבה ואמפטיה אנו מאפשרים פתח לשיח חדש, לשיתוף פעולה (כן, גם לשלוח אותם לזרוק זבל ואף לחזור בזמן  מבילוי גם ללא צעקות).

בקיץ הזה נתנסה בשפה חדשה, כזו המצמצמת כעסים ומעלה חיוכים.

                                                                                                                         

בשבוע הבא: כיצד נביא את המתבגרים לשיתוף פעולה.