סיפורה של יעל מתחיל מהסוף . אישה צנומה, נמרצת ורהוטה המבקשת לספר כדי להזהיר את כל האחרים.

את יעל הכרתי דרך חברה שליוותה אותה בדרכה החדשה. אותה חברה פנתה אלי לעבוד עם יעל שהיא אמא לשמונה ילדים מקסימים, הבונה את חייה בצורה אחרת מזה שהייתה רגילה עד לפני כשנתיים ושצריכה לתת תשובות רבות לילדיה.

יעל עזבה את הכת של גואל רצון מעט לפני שהתפוצצה הפרשה. היא הרגישה שמשהו לא נכון לה יותר, ועוד יותר לא נכון לילדיה. היא הבינה שקורים דברים לא טובים ויצאה משם כדי להציל את ילדותיה.

זהו סיפורה של אישה בת 39 שחייתה במשך 14 שנים בכת עם גבר אחד ועוד עשרות נשים וילדים, ולילדיה אחים רבים מנשים שונות.  סיפורה מתחיל רגיל וכמעט בנאלי: ילדת מושב חיננית המטיילת בשדות ושואלת את אלוהים: "אייכה?", זו שחיפשה תשובות בכתבים, זו שמילאה דפים בשירים רוחניים והסביבה ראתה בה כישרון גדול. היא מתארת את עצמה ,ילדה שקטה אך זועקת. בגיל ההתבגרות לא חיפשה את האלכוהול והעישון, אך כן חיפשה ריגושים, היא חיפשה להיות אשתו של אלוהים. זהו גיל שבו מחפשים את הדרך, את הבדלנות, את הייחודיות ולאט לאט היא מצאה אותו. נקשרה אליו, למדה ממנו. היא הגיעה אליו כמו רבות אחרות מרצון חופשי לקבל מענה, וכמותן נשבתה בקסמיו. וכמו בכתות אחרות גם כאן המבנה ברור: ניתוק מהמשפחות הגרעיניות, השתלת זכרונות כוזבים, ביסוס על אלמנטים מיסטיים להאדרת כוחו של המנהיג, יצירת כללים נוקשים המעמידים במבחן יומיומי. היא מצאה עצמה מתנתקת מחייה הקודמים, וחיה חיים "מושלמים" בעולם שכולו טוב - שהם הצדיקים, ואילו אנחנו המשוטטים, הטועים ומחפשי המשמעות.

סיפורה של יעל הוא סיפור של מתבגרים רבים (לפני ואחרי צבא) המחפשים משמעות.

היכן מקומנו כהורים, כחברה בוגרת ואחראית?

להיות קשובים לסימנים: להיות קשובים לשירים שהם שומעים, לשאלות שהם שואלים, לשירים שהם כותבים, לחברים שמסתובבים איתם.

ילדינו גדלים ומחפשים משמעות. אסור לנו לנתקם מאיתנו בגלל התנהגות כזו או אחרת. חשוב שלא נחסום את ההתקשרות בנינו. כשהם מביעים דעה אל לנו לשלול אותה בהינף יד, אלא לגלות עניין. עלינו לזהות את הסיפורים שמאחורי המילים.

יעל מסתובבת כיום בארץ ומספרת את סיפורה האישי כדי שהורים יפקחו עיניים, ויבינו שזה יכול לקרות בכל בית (כמעט).

הכותבת: אורית יוסף, מנחת קבוצות מדריכת הורים. נפגשים בימי שלישי בתכנית "מי הבוס" בשעה 17:00-18:00 ברדיו ירושלים.