המתבגר הצעיר שלי (השני מבין השניים), שהוא רק בן 13 למצוות חזר הביתה ביום שישי האחרון עם פלייר מרגש:  שלושה לילות מחוץ לבית בלי הורים, עם חברים! הוא הגיע עם חבר ושניהם הודיעו בצהלה שהם רוצים ללכת.

הורסת מסיבות שכמותי, ראתה את הפלייר ופצחה במונולוג קצר שהסתיים במילים: "על גופתי..." למה? הסתכל עלי המתבגר המופתע... יהיו מסיבות לילה: לונה פארק בלילה, סופרלנד בלילה, "על האש" בלילה... ועוד לפחות חמש עשרה אטרקציות במהלך ארבעה ימים.

הפלייר שרף לי פיוז, מודה, אולי קצת הגזמתי, אך הרגשתי כמו בסרט פינוקיו, בחלק בו הילדים הולכים ל"לונה פארק" ועושים מה שהם רוצים, ולאט לאט הם הופכים לחמורים. מראש אמרתי: הגזמתי, אך לא נרגעתי.

לוקחת מעט אויר להסביר: האם נערים בני 12 עד 15 ביחד בפעילות אינסופית... האם זה באמת נחוץ?  אולי  פעילות אחת כל כמה ימים עשויה לעשות את אותה עבודה? אולי אני קצת הגזמתי, אך אני לא בטוחה שהצד השני שכל כך רוצה את הילדים שלנו, לא הגזים גם הוא. האם צריך "עד לא ידע" במשך שלושה לילות, עד שלא נוכל לספק אותם במהלך הקיץ. אולי אם רק נחשוב על ההצפה שאנו אחראים לה, נבין שאנו פוחדים שיהיה להם משעמם. האם נערים לא צריכים להשתעמם מעט? אגב, זוהי לא התגובה שלי למחנה קיץ של תנועת נוער. שני הבנים שלי כבר יצאו מחוץ לבית לכמעט שבועיים ימים, עם ביקור הורים פעם אחת... אך למחנה היו תכנים שענו על הצרכים שלי כהורה.

 את הסוגיה שלי פתרתי: הודעתי לשני סוכני הפליירים שנכנסו הביתה, שנכנס את ההורים ונחשוב ביחד אלו פעילויות נוכל לספק להם, ואולי נוכל לגייס קופונים לטובת הבילויים.  נוכל לערוך תורנות הסעות לפעילות וחזרה. הכי חשוב להם זה להיות ביחד עם החברים, לאו דווקא חברים חדשים. הם יכולים להישאר ללינה  אחד אצל השני, הם יוזמנו להשתתף בהחלטות, ואפשר להתגמש בימים...כך הם יוצאים מרוצים ואנחנו בטוחים, ואני ...נרגעתי.

ושנעבור את הקיץ בשלום....


אילוסטרציה: פלאש 90.