לפני כשלוש שנים במהלך הרצאה פנתה אלי אישה חרדית וספרה לי כי שמעה הרצאה מפי רבנית מסוימת, שאת שמה אינני זוכרת, שבה נאמר שיש אמא של פורים ואמא של פסח.

זו של פסח היא הקפדנית, הדורשת משמעת, סדר, ניקיון. זוהי השולחת את ילדים לאכול מחוץ לבית שמא יתלכלך (ויש כאלו שעושות זאת גם לא בפסח). אמא של פסח היא זו הבודקת שדברים נעשו לפי הכללים והכתובים...

לעומתה, אמא של פורים, היא זו הלוקחת בקלילות את המעשים. היא זו שאינה דורשת סדר קפדני, היא זו שהכללים בביתה אינם נוקשים. היא זו המרשה לדבר בזמן הארוחה, לשחק משחקים שלא בהכרח לפי הוראות היצרן.

אהבתי את הבחנתה זו, אף שלא הכירה אותי אלא רק דרך אותה הרצאה שנתתי: אני אכן אמא של פורים. אני משתדלת שלא לחנך, אלא לשמש דוגמא. פחות אכפת לי לדעת, ויודעת שאכפת לי. אני זו שמסרבת (כשהילדים כבר גדלו) לשחק לפי הכללים המדויקים של המשחק, כי הכי כיף להמציא מילים חדשות רק כדי להגיע לניקוד גבוה יותר ב"שבץ נא", ואין כמו חי צומח דומם כשממציאים את הדומם, זה מקובל על כולנו (למעט ראש המשפחה, שמתלונן עלינו). גם כשהיו קטנים לא אכפת היה לי שיום אחד הם היו חתולים והחליטו ללקק את הצלחת (אחלה תרגיל מוטוריקה לקטנטנים), כשגדלו: הפסיקו בעצמם. אף פעם לא חששתי שלא ידעו נימוסים מהם.

אני שמחה להיות אמא של פורים, ולא רק בפורים אלא כל השנה.

חג פורים שמח.