It was not planned but I am writing. I am an industrial designer by profession, a graduate student at Bezalel Academy of Art and Design by choice and a blogger by coincidence. 

Although I was born in Russia, I came to Jerusalem through Germany, where I grew up.
Probably changing the countries every couple of years, the curiosity about Israel and my own cultural background brought me to Jerusalem.  

I don’t have a car and explore the city mostly by feet or buses, which I honestly dislike and find it often a very stressful experience. But in truth I don’t think to have a car in Jerusalem will make my locomotion easier.  

My Hebrew knowledge is still very basic, but it makes the interaction in Jerusalem extremely interesting. Most of the time I communicate in English, Russian, German and even Yiddish, which to my surprise I understand, I guess by knowing German. 

I am not a very shy type of person and I love to get to know new people. I hesitate only a little if I really get lost and need to ask even an old Rabi for a direction. 

So in the case of Rabi, Yiddish is sometimes the only language we understand each other. 
Every time i am amazed how open and helpful people in Jerusalem are and even more amazed if the are in extremely rare moments not. 

There are hundreds of new comers, tourists and visitors coming to Jerusalem and everybody gets the rhythm, the atmosphere and the culture of Jerusalem in there own manner. It is not possible to describe the City by stereotypes, because it is extremely divers and hides its secrets well. You need a second look in order to discover them.

 

In my first weeks I would have found it extremely difficult to get around and accustomed to Jerusalem’s unique rhythm of life if it weren't for my friends who hosted me for the first weeks and explained the customs. 

I hope this blog will make the life of couple of readers who happened to be in Jerusalem or are planning to come a bit easier. 

I am also writing this blog for my dear friends and family who are outside of Israel and are constantly worried about me being in the “war zone”. 

But the bigger aim of this is to explore Jerusalem, to keep the mind open and see what happens. "


כאשר הגעתי לישראל לא חשבתי שאמצא את עצמי כותבת וזה לא היה מתוכנן אבל תוך כדי מפגש מקרי שלי עם איש מיוחד בעיר ולאחר שיחה נעימה מצאתי את עצמי כותבת. שמי תמי, אני בת 30,  מעצבת תעשייתית במקצועי, סטודנטית לתואר שני בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב.

נולדתי ברוסיה, גדלתי בגרמניה ועכשיו אני בישראל.

במרוצת השני גיליתי על עצמי שאני אוהבת להגיע אל מדינות חדשות כל כמה שנים וזאת מתוך סקרנות על חיים ותרביות חדשות וכך גם לגבי מדינת ישראל, הרקע התרבותי והסיפור ההיסטורי משכו אותי והביאו אותי לירושלים.

אין לי מכונית ואת העיר ירושלים אני חוקרת  בעיקר על ידי צעידה ברגל או באוטובוסים, אני באמת אוהבת למצוא חוויות חדשות גם אם לעתים החווית מעט מלחיצות. אבל למען האמת אני לא חושבת שאם היה ברשותי רכב זה היה מקל עליי וזאת מפני שהתנועה במכונית בירושלים היא לא פשוטה.

הידע שלי בעברית שלי מאוד בסיסי, אבל זה הופך את האינטראקציה בירושלים למעניינת  ביותר. רוב הזמן אני מתקשרת באנגלית או ברוסית ותאמינו או לא גם בגרמנית ואפילו ביידיש, אשר להפתעתי אני מבינה.

אני לא סוג של אדם ביישן מאוד ואני אוהבת להכיר אנשים חדשים. אני מהססת רק קצת, כאשר אני הולכת לאיבוד וצריכה לשאול לאיזה כיוון עליי לפנות.

יש מקרים שבהם אני נתקלת בדתיים או ברבנים ובמקרה של שכזה אני מתקשרת איתם ביידיש, שזאת  לפעמים השפה היחידה שאנחנו מבינים אחד את השנייה.
בכל פעם אני נדהמת כמה האנשים בירושלים פותחים וחמים  בעיני אלו  הם רגעים נדירים מאוד! לא?

ישנם מאות פינות חמד בעיר ירושלים, תיירים ומבקרים חדשים מגיעים לירושלים וכל אחד מקבל את הקצב, את האווירה והתרבות של ירושלים באופן אישי אך לא בתחושה של בדידות. לא ניתן לתאר את העיר ירושלים על ידי סטריאוטיפים, כי זה מאוד עמוק ומסתיר את סודותיה של העיר הזאת היטב.אתה צריך מבט שני כדי לגלות אותם.
 
בשבועות הראשונים שלי היה לי קשה מאוד להתרגל לקצב הייחודי של ירושלים. קצב החיים מעט מבלבל ומזל שהיו לי חברים שאירחו אותי והקלו עליי בחבלי הקליטה בעיר הקדושה.

אני מקווה שהבלוג הזה יהפוך את החיים של כמה קוראים שבמקרה מגיעים לירושלים או מתכננים לבוא לביקור  קצת יותר קל.

אני גם כותבת את הבלוג הזה עבור חברים יקרים שלי ובני משפחה הנמצאים מחוץ לישראל מודאגים כל הזמן שאני נמצאת ב"אזור מלחמה".

אבל המטרה שלי זה היא גדולה יותר, המטרה לחקור את ירושלים, כדי לשמור על המוח לפתוח ולראות מה קורה. "

שלכם,

תמי נובה